"אנחנו צריכים לייצר דברים קטנים שישדרו למוח שזה אפשרי"
מירב אמסלם בר, מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, על התנאים הנחוצים להתמדה: "היגיינת שינה, היגיינת למידה, סביבה תומכת"
מירב אמסלם בר, תומכת רגשית ומפתחת חוסן במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, שוחחה עם פרופסור רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו בתוכניתם ב-103fm, בנושא ההתמדה.
תחילה, הסבירה בר כי "התמדה זה שריר. במרכז האקדמי לויסנקי-וינגייט אנחנו עובדים הרבה על השרירים, מכל הסוגים. גם בזה אנחנו צריכים לעבוד על השרירים. במישור הלימודי, אנחנו צריכים לייצר לעצמנו הרגלים שיקלו על המוח למנוע התנגדות וחסמים, או להיות תלויים במוטיבציה. כי מוטיבציה עולה ויורדת, ואם נחכה לתנאים הנכונים ללמוד, זה לא תמיד יכול להגיע. אז אנחנו צריכים לייצר דברים קטנים שישדרו למוח שזה אפשרי. לא צריך הרבה. אחרי שלמדנו, אפשר לעשות חזרה בבית כל יום לזמן קצר. זה הולך בהלימה לפי גיל. מגיל צעיר של ילדים קטנים, למשל עשר דקות ביום, וזה עולה בהלימה לפי השלב ההתפתחותי. זמן מוקצב וידוע".
לאחר מכן, הוסיפה: "ביום-יום, בשגרת הלמידה, חזרה עקבית במערכת, כעוגן. לייצר לנו איזה טקס פתיחה כזה, שאנחנו יודעים שאנחנו מכינים לעצמנו את כוס הקפה או התה. אנחנו מפנים את זולל הזמן המרכזי שלנו, הפלאפון, ואפילו מכבים את ההתרעות. כל התרעה גורמת לנו ל-'FOMO' (חרדה מפני החמצה), לשחרור קורטיזול, 'אני מפספס משהו', 'קורה משהו'. המוח לא יכול להתרכז. זה קשה לכולנו. עבור החבר'ה הצעירים שנולדו לזה, זאת בעיה קשה מאוד. ה'מולטיטאסקינג' הזה, קשה למוח עם זה".
בהמשך השיחה, הסבירה גם על התנאים הנחוצים כדי להיטיב עם ההתמדה: "היגיינת שינה אמיתית. גם היגיינת למידה. אפרופו למידה, אנחנו צריכים לשדר למוח שיהיו לו את התנאים החיצוניים להתמיד. אם השולחן שלי מלא בגירויים ועומס, יהיה לי קשה להתמיד. התמדה זקוקה גם לסביבה תומכת".
