"רואה את עצמי עושה משהו גדול"
סער הדר, בנו של צביקה הדר, על דרכו ב'כוכב הבא לאירוויזיון': "לא יהיה מישהו יותר גאה ממני לשים את דגל ישראל עליי ולעלות על הבמה הגדולה בעולם"
הזמר סער הדר, בנו של צביקה הדר שהרים את המסך באודישנים, שוחח עם רז שכניק ב־103fm על הדרך לאירוויזיון ועל בחירתו ללכת בדרך עצמאית במוזיקה.
הדר פתח ואמר: "רז, אל תתרגש, זה רק אני. קיבלתי טלפונים מ'כוכב' ועוד תוכניות ריאליטי כאלו ואחרות המון שנים, כי אני המון שנים עושה מוזיקה. התשובה שלי הייתה חד־משמעית לא. הרגשתי שאני צריך לעבור את הדרך שלי. הוצאתי מוזיקה שהפקתי והכול לבד ובעצמי, עשיתי הופעות קטנות ברחבי הארץ. הבנתי שאני צריך לעשות עבודת שטח משלי בלי לקבל את הרעשים מבחוץ, אלא לעשות משהו אורגני".
עוד סיפר על הרצון לעלות לבמה גדולה ועל ההתייעצות עם אביו צביקה הדר: "מצד אחד יש לי כבר קריירה ודברים קורים, מצד שני אתה אומר, הרעב לעלות על במה גדולה ולעשות משהו גדול רק גדל. אני מתייעץ עם אבא שלי על דברים שהם אפילו פחות, כמו לאיזה מוסך ללכת. כשאני מתחיל לחשוב על זה באופן רציני, שיתפתי אותו, והוא אמר 'תשמע, יש משהו בדרך שעשית, שזה יכול להיות נכון', וככה התחיל התהליך והתמודדות שלי עם הדבר הזה, איך אני עושה את זה".
עוד סיפר על הפגישה עם יואב צפיר ועל הקשר המשפחתי־מקצועי ביניהם: "הפגישה הייתה מלאה בנוסטלגיה".
"נכנסתי מבלי לדעת את התשובה, הייתה לי מטרה לעשות את סער הדר"
הדר השווה את עצמו למתמודדים אחרים ודיבר על הדרך הייחודית שלו: "אם משווים לנועה קירל ויובל רפאל, סער הדר בספרה אחרת לגמרי לדעתי, רק על בסיס האודישן אפשר להגיד את זה בקלות". הוא נשאל אם סגנונו מתאים לאירוויזיון או לא, והשיב: "אני עוד לא יודע. נכנסתי מבלי לדעת את התשובה לזה. הייתה לי מטרה לעשות את סער הדר".
בנוסף דיבר על הרצון להביא משהו אמיץ ושונה לבמה הבין־לאומית: "כשיוצרים משהו עבורי, יודעים שאני מביא משהו אחר, עשיתי את זה באודישן ויש עוד תוכנית שלמה לעבור. במהלך המסע שנעשה בתוכנית, אם אצליח להביא משהו אחר, משהו אמיץ, משהו שמביא רוק אנד רול לפנים, אז לא יהיה אסיר תודה ממני, ולא יהיה מישהו יותר גאה ממני לשים את דגל ישראל עליי ולעלות על הבמה הכי גדולה בעולם".
"אם אני מביא את השיר הזה לאודישן, אני רואה את עצמי משתתף העונה ועושה משהו גדול"
עוד סיפר על השיר שהביא לאודישן ועל המסר שבו: "השיר נכתב בתקופה של השיחות של 'ללכת או לא ללכת לאודישן'. ברמת הטקסט זה לשים זרקור על אי־השלמות. זה שם את כל ההתאהבות ואת כל התשוקה על הצדדים הפחות יפים. זה משהו שאני גאה לשים בפרונט. כשכתבתי את השיר, היה בזה משהו שאמרתי 'אם אני מביא את השיר הזה לאודישן, אני רואה את עצמי משתתף העונה ועושה משהו גדול'".
לסיום תיאר כיצד המלחמה השפיעה עליו אישית ומקצועית ועל המשמעות שמצא דרך ההתנדבות והמוזיקה: "זאת תקופה שמאוד השפיעה עליי. חודש לפני פרוץ המלחמה עשיתי מופע השקה לפרויקט הבכורה שלי, זה שינה לגמרי את כל מה שאנחנו מסתכלים עליו. בפרוץ המלחמה הלכתי להתנדב בלארוז משלוחי מזון. הרגשתי שהמקצוע שלי פתאום לא רלוונטי ואין זמן לפנאי ותרבות כרגע. והרגע החזק זה ללכת לחיילים, ולשיר להם ולשמח אותם ולראות שזה עושה טוב ומשחרר. לי זה היה מאוד עוצמתי, כי אמרתי 'יש מקום למה שאתה עושה, והוא חשוב'. מה שעברנו בשנתיים האחרונות גרם לי לקחת המון דברים בפרופורציה. באתי לעשות אמנות וזה מה שאני לוקח לעצמי".
