"שימו לב טוב טוב כמה שוקל המוצר שאתם קונים"
ליאת דיברה על "אחד הטריקים הכי אגרסיביים והכי מתסכלים של תעשיית המזון: הקטנת האריזה בלי לגעת במחיר. פחות מוצר, אותה הוצאה"
שרינקפלציה, כמו כינוי לסרט אנימציה שעבר כיווץ. שם חמוד לכאורה, כמעט מתוק, אבל מאחוריו מסתתר אחד הטריקים הכי אגרסיביים והכי מתסכלים של תעשיית המזון. הקטנת האריזה בלי לגעת במחיר. פחות מוצר, אותה הוצאה, והצרכן מגלה את זה רק בבית, אם הוא בכלל שם לב.
וזה בדיוק הקסם הטריקי של שרינקפלציה. היא לא מעלה את המחיר הנקוב, מהלך שכל אחד היה מזהה מיד. היא פשוט מצמצמת את התכולה. גרמים נעלמים, יחידות מתכווצות. לפעמים 20 גרם, ולפעמים אפילו 100 גרם. אבל המדבקה בקופה נשארת בדיוק כפי שהייתה. המחיר האמיתי, זה שמחושב לפי כמות ולא לפי עיצוב, מזנק, ורק מי שבודק באותיות הקטנות מבין מה באמת קרה שם.
החברות יודעות מה הצרכן רואה קודם. את תג המחיר, לא את המשקל. הן מנצלות את זה כדי לדחוף התייקרות בדלת האחורית, לשמור על נקודת המחיר התחרותית, ולהתמודד עם עליות העלויות בחומרי הגלם ובשילוח. מבחינתן זו אסטרטגיה. מבחינת הצרכן זו מלכודת.
והנה לכם שתי דוגמאות רותחות מעכשיו. אוסם נסטלה כיווצה את שתי שקיות הבמבה שמצורפות למארז הבובה, מ־80 ל־40 גרם. ותלמה יוניליוור החליטה לחתוך בחצי את תכולת כריות הווניל והנוגט. אגב, שתי החברות טוענות בתוקף שמדובר במוצרים חדשים לגמרי.
הבנתם? אז שימו לב טוב טוב כמה שוקל המוצר שאתם קונים.
