"נכנסתי ללחץ כי זה מאוד יומרני"
היוצרת איה כורם על השקת אלבומה 'עלינו לא שרים שירים', המתכתב עם יצירתו של נתן אלתרמן: "הייתי צעירה מכדי לדעת את ההשלכות"
השחקנית והיוצרת איה כורם שוחחה עם רבקה מיכאלי ב-103fm על השקת אלבומה 'עלינו לא שרים שירים', המתכתב עם יצירתו של נתן אלתרמן, ועל תהליך הכתיבה, הלחץ, המפגש המוזיקלי ועל הדיאלוג עם השירים הגדולים.
תחילה כורם הסבירה את מקור ההשראה לשיר ואת הקשר לצילה בינדר: "השיר הזה הוא תשובה ל'ערב עירוני' והוא נכתב על אישה ששואלת בסוף 'ערב עירוני' 'למה באת', והיא שואלת את הערב 'למה באת', אבל האישה הזאת, אני חשבתי על הציירת צילה בינדר. חשבתי שזה נכון להחזיר אותה לשיר הזה כי היא נוכחת ב'ערב עירוני' לתחושתי, נוכחת נפקדת".
על הקשר האישי לנתן אלתרמן ועל תחילת הפרויקט הרחיבה: "'כוכבים בחוץ' היה הספר הראשון שקניתי בכסף שלי, בתור נערה הייתי קוראת הרבה שירה ואלתרמן הוא אחד הגדולים, אם לא הגדול מכולם, והשירים הם חלק מהדי־אן־איי של כולנו, וגם שלי. 'ערב עירוני' שציינת, זה שיר שאני לא זוכרת מתי שמעתי אותו בפעם הראשונה כי הוא חלק ממני. לפני שנתיים קיבלתי טלפון מחבר שאמר שיש קרן של יוצרים עצמאיים של משרד התרבות וההרשמה נסגרת מחר, והוא גם אמר 'אני יודע מה את צריכה להגיש', שאלתי 'מה?', והוא אמר שאני צריכה לכתוב שירי תשובה עכשוויים לנתן אלתרמן".
עוד הסבירה על החשש, האחריות והבחירה להתקרב לטקסטים הגדולים של אלתרמן: "כשכתבתי את 'זהב שחור', אז הייתי צעירה מכדי לדעת את ההשלכות. אני מקבלת אחרי חצי שנה תשובה חיובית, שרוצים את הפרויקט, ואני נכנסתי ללחץ כי זה מאוד יומרני לשים את עצמי במקום שאני אמורה להתכתב עם השירים ולענות להם, ולקח הרבה זמן להירגע ולהבין שאני רגע צריכה להאזין לשירים ולקרוא לא בתור קהל, אלא כמישהו שמדבר איתי, מה הוא טוען ומה יש לי להגיד בחזרה".
"עולם עשיר של צלילים שמכניס אותך לאיזה סרט"
בנוסף, תיארה את העבודה המוזיקלית ואת הפרשנות לשיר 'אליפלט': "כשרוב האנשים שמאזינים ל'אליפלט' מאמינים שהוא נהרג, אני לא חשבתי ככה, זה לא נאמר בצורה מפורשת בשיר. אדם בן אמיתי, שהוא המפיק המוזיקלי, הלחין חלק גדול מהשירים פה, אף אחד לא יכל לעשות את זה ככה כמוהו, עולם עשיר של צלילים שמכניס אותך לאיזה סרט".
כורם סיפרה על ההחלטה המוזיקלית החשובה לגבי אופי העיבודים: "התזמורת, זאת עבודה של אדם, עבודה של חודשים ארוכים. הייתה לנו התלבטות אם אנחנו רוצים שהמוזיקה תהיה חדשה או ישנה, ואז אדם אמר שבשביל שהמילים יוכלו להתכתב עם הטקסטים בצורה נקייה אז המוזיקה צריכה לרפרר למוזיקה ההיא, ללהקות הצבאיות, בשביל שהטקסטים יוכלו לשוחח".
לסיום, תיארה רגע מתוך שיר, את תחושת ההומור-מרירות שמאפיינת את המציאות: "יש את הרגע בשיר, על אישה שבעלה נמצא בסבב, היא לא יודעת אם לבכות או לצחוק, ונשאר לה רק לצחוק. המרירות של המציאות, שאין מה לעשות איתה, אפשר רק לצחוק".
