"אנשים באו ואמרו לי: 'בוא תעשה עוד יהודה יהודה'"
ישראל ברייט מנהיג השמחות סיפר על אלבומם השני: 'אנשים מספרים': "לא הרגשנו מיינסטרים - זה עדיין הבשיל"
ישראל ברייט, האיש מאחורי להקת השמחות, שב לאולפנו של רז שכניק, ושוחח איתו על אלבומה השני של הלהקה: 'אנשים מספרים' שיצא בשנת 2001, על הלהיטים הגדולים מתוכו, ועל ההשוואה הבלתי נמנעת בינו לבין האלבום הראשון והמצליח של הלהקה.
האלבום הראשון של הלהקה יצא ב-1998 והפך להצלחה מיידית. שלוש שנים לאחר מכן, חברי הלהקה עמדו בפני צומת דרכים לקראת המשך העבודה המשותפת. "האלבום השני ידוע כמשוכה, וגם אני כבן אדם לא יכול לפעול לפי הזמנה", סיפר ברייט. "אנשים באו ואמרו לי: 'בוא תעשה עוד יהודה יהודה'. יופי, גם 'יהודה יהודה' עצמו הוא עניין של טיימינג. הדרך היחידה שאני יכול לעשות הוא להמשיך ביצירה שלי ולדעת שלא כל מה שאעשה ייכנס לשמחות".
"היום זה נשמע נורא ברור, אבל אז לא הרגשנו מיינסטרים, זה עדיין הבשיל", אמר ברייט. הוא סיפר על חברו ללהקה שחש את הפער על בשרו. "סמי היה בא אליי ואומר: 'כולם מכירים אותי, אבל אני צריך ללוות מהם סיגריות. ברמה הכלכלית, ברמה המערכתית, אתה עדיין צריך לייצב את כל הדבר הזה".
"יש אנשים שהם ישנים טוב בלילה, זה לא קשור למעשיהם, ויש אנשים שקמים בבוקר עם מלא מחשבות. האלבום הוא ריאקציה לאלבום הראשון. הוא הביא מוזיקה ישראלית, ופה אמרנו: 'לא - אנחנו לא רק השמחות האלה הקופצניים, אנחנו גם עוד דברים", הוסיף ברייט.
הוא הסביר לאחר מכן כי השמחות הן לא ישראל ברייט, אלא תוצר של להקה. "יצרתי את הקונספט וקבעתי גבולות, אבל יש בפנים אנשים יצירתיים שעובדים יחד בלהקה. אתה רוצה את האנשים מחוברים עם הרגש", אמר. הוא הוסיף כי "כל המוזיקה ה'נורמלית' שלי לא נכנסת ללהקת השמחות, אלא לתקליטי סולו שיש לי. העניין של השמחות הוא הדבר הבולט ביותר והמופיע ביותר".
בהמשך התפנה ברייט לספר על הלהיט מתוך אלבומם השני, 'פרצופים'. שכניק אמר לו כי עיבוד השיר מזכיר לו מוזיקת סינתיסייזרים אפלולית. "לגמרי, זאת הגישה של דפש מוד", הסכים עימו ברייט. "יש פה בחירה במכונת תופים על פני מתופף, וזו בחירה חריגה. הסאונד ניצח, ולא רציתי לנצח אותו".
לגבי הטקסט בשיר אמר: "אין מה לעשות, אין לאן ללכת, להשתחרר - לתת ללכת. זה ממש תרגום מילולי אם היית בשיעור יוגה, זה Let Go, לשחרר. אתה יודע, אוטופיות של פעם, אופטימיות כזאת של 'בואו נחזיק ידיים כולנו, וביחד יהיה לנו כוח'". הוא פילל שאותה אוטופיה תשוב ותהיה אקטואלית: "היום זה נשמע כמו קלישאה, נכון?. אני מקווה שמתישהו באמת נחזיק את הידיים ביחד".
"זה כבוד ענקי - עבודת סמינריון השיר הזה"
על הלהיט 'איזה יום היה לי, סמואל', אמר ברייט: "זה כבוד ענקי, עבודת סמינריון השיר הזה. מכל עבר משהו כמעט ניסי קרה לו". כשהשיר יצא בשנת 2001 הוא הצליח אמנם באופן יחסי, אבל לא הפך לחשוב כל כך. "שיר מטפס לו לאט לאט, ואני מרגיש איך הוא מקבל פידבק, הולך ומתעצם בהופעות ולא מזהה עדיין. כשהוא יצא הוא היה בסדר, ולא נקשר לו כל הכוח מהסיפור העכשווי שלו".
לאחר שפרצה מלחמת חרבות ברזל, פרץ גם השיר. "הבן שלי אמר שאני חזק בטיק-טוק. אני רואה 1,300 סרטים עם השיר, חיילות רוקדות ואז זה הגיע ל-21,000. אני יושב ורואה עוד סרטים וזה מגניב", סיפר ברייט הנדהם.
"ואז הגיע העניין עם עומר ונקרט", אמר. "התקשרו מתוכנית טלוויזיה ונפגשתי שם עם המשפחה בפעם הראשונה, זה העיף את זה למקום אחר שאומר: שיר הוא לא רק שיר, הוא אנרגיה שהוצאת, והיא עפה שם בחומר הכי דק בעולם".
"עשו תכשיטים עם זה, שמו רמקול על עזה עם 'איזה יום היה לי סמואל'. זה היה מעניין ומהמם לראות מה שזה עשה", הוסיף ברייט ואמר: "בהופעות היום זה השיר - מילדים ועד מבוגרים. היום הוא יותר חזק מאי פעם".
פרויקט 'אלבומי המופת' מפגיש בכל שבוע את העיתונאי רז שכניק עם גדולי המוזיקאים בישראל. יחד הם יוצאים למסע אל האלבומים שהיו סימני דרך בקריירה שלהם - ובפסקול הישראלי.
לרשימת התוכניות המלאות בפרויקט לחצו כאן.
