זה הבום שאקה לאק, הוא שב העירה
רביד פלוטניק שינה את שמו חזרה לנצ'י נצ'? לא. אבל בינתיים יש לנו ערבי 'חרבו דרבו' עם כל השירים של הראפר מפתח תקווה • הקהל נשאר רעב
ביקורת תרבות \\ עידן נאורכשרביד פלוטניק מציג את עצמו מחדש כ׳נצ'י נצ'׳ לרגע אחד, ומראה למה גם בגיל 37 הוא עדיין מלך ההיפ-הופ הישראלי, אין פלא שרידינג 3 התמלא תוך שעתיים. 'צדיקי הסולד-אאוט' - השם שרביד פלוטניק המציא לקהל האדוק שלו, התייצבו מכל הגילים: מנערי טיקטוק שמכירים אותו דרך המיינסטרים ועד הוריהם. זאת במטרה לחזות ברגע אחד נדיר - לילה שכולו מחווה לנצ'י נצ', הראפר המיתולוגי שקם לתחייה.
ללא הקדמות מיותרות, פלוטניק בחר לפתוח את ההופעה בירייה: ׳טיפת אמת׳ מאלבומו השני 'בור ועם הארץ' (2013) היישר לפנים של הקהל כהצהרת כוונות. הבחירה בשיר המחאה הישן על הקושי "להכניס טיפת אמת בים של גועל נפש" בתעשיית המוזיקה, התבררה כמהלך מבריק. בתוך שניות הבהיר הראפר כי הלהבה שהוצתה ב-2011 עדיין בוערת, ואין סיכוי לכבות אותה.
גם עבור מי שכבר צפה בפלוטניק בגלגוליו השונים לאורך השנים, הערב הזה סיפק חוויה אחרת, שהמחישה את המנעד הרגשי הרחב של יצירתו. הקהל, בבקיאות מרשימה, נע בין אקסטזה בשיריו המוקדמים של נצ'י נצ' כגון ׳גלילאו׳, גודזילה׳ ו׳בום שאקה לאק׳, לבין אינטימיות חשופה בשירים אחרים. המעבר החד מהטמפו המהיר לבלדות כמו ׳איזבל׳, ׳בלוז הלב השבור׳ ו׳תהילה׳ לא שבר את המומנטום; להפך, הוא הדגיש את הוורסטיליות של האמן ושל הקהל שלו, שצלח את המשימה וזעק את הטקסטים - הן של הראפר הזועם והן של המשורר המיוסר - בדיוק מופתי.
למרות שהערב הוגדר כ-'חרבו דרבו', הדינמיקה הבימתית הייתה מחושבת ומדויקת. פלוטניק ניווט במעברי השירים בבטחה, עד לאתנחתא של השיר ׳סבבה׳. מקצב הרגאיי הוריד לרגע את סיר הלחץ באולם הדחוס וסיפק הפוגה חיונית, שנחתכה במפתיע לטובת רגע של הומור: שיר הפתיחה של סדרת הילדים 'ארתור'. היה זה רגע קומי שנגע בפינות הצדדיות ביותר של המוח, כפי שזכרו לדקלם את שיריו של נצ'י - זכרו את מילות שיר הפתיחה של סדרת הילדים האהובה 'ארתור'.
הביקורת והחשש
באופן טבעי, הועלה החשש שמא השנים והתמורה הסגנונית שעבר פלוטניק, מי שהתרחק בהדרגה מהראפ הטהור לטובת בלדות ושירי אקטואליה, שחקו את יכולותיו הטכניות. האם בגיל 37 הוא מסוגל עדיין "להחזיק" את המקצבים הרצחניים של חומריו הישנים? התשובה ניתנה על הבמה באופן חד משמעי. בביצועים ל׳סרט הודי׳, ׳גיוועלד גישריגין׳ ו׳פאנצ'ים׳, פלוטניק הפגין שליטה וירטואוזית. הוא דהר על הבתים הארוכים כמעט ללא עצירה לנשימה, בביצועים שהציבו רף גבוה לרבים מהראפרים הצעירים בסצנה המקומית. פלוטניק לא רק "נתן עבודה", אלא הוכיח את הצדקת מעמדו בפסגה.
לצד זאת, יש להתייחס לביקורת הרווחת הגורסת כי פלוטניק השיל מעליו את עור הראפר לטובת זהות של זמר ישראלי קונצנזוסיאלי. קשה להתווכח עם הטענה כי יצירתו הפכה מתונה יותר: באלבומו האחרון, ׳הדרך לשביל הזהב׳ (2025), בחר פלוטניק לגעת בפצעים הפתוחים של מלחמת ה-7 באוקטובר ובמורכבויות הנלוות אליה, ביצירה נטולת להיטים רועשים ומקפיצים. נדמה כי ככל שהתקדם בקריירה, כך התמעטו הבעיטות לטובת החיבוק, תהליך שהוביל לתיוגו כחלק בלתי נפרד מהמיינסטרים הישראלי.
רביד פלוטניק // צילום: עידן נאור 103fm
בסוף הכל קשור בפוליטיקה
לפתע, הקצב ירד דרסטית. פלוטניק עצר במקומו, התרגש מהקהל הנלהב שהמשיך לצעוק שמות של שירים שלא ביצע האמן כבר יותר מעשור. לאחר כמה שניות, חשף בפני הקהל שאת השיר הבא לא ביצע מאז מופע ההשקה לאלבומו הראשון אי שם ב-2011. "בלב המלחמה". בפרספקטיבה של הזמן, ובייחוד על רקע המציאות הביטחונית השברירית של התקופה האחרונה, הטקסטים המוקדמים קיבלו משנה תוקף מצמרר. שורות כמו "תמיד במלחמה ורוב הזמן אפילו לא יודעים על מה" ו"חיים במדינה שבה עבריינים בעמדות כוח, אבד ההיגיון", הדהדו באולם בעוצמה מחודשת, טעונות ברבדים של כאב אקטואלי.
המעבר החד אמנם יצר רגע של מבוכה בקרב ההמון שקפץ בטירוף רק דקות ספורות קודם לכן, אך מהר מאוד המבוכה התחלפה בהקשבה דרוכה; אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שהשיר נגע בעצב חשוף אצל כל אחד מהנוכחים. הקו המיליטנטי-חברתי נמשך עם הבלדה הנוקבת "ממשלה זה פשע מאורגן". כשפלוטניק הטיח את המילים "מוכרים לנו הפרד ומשול, אשליות של ימין ושל שמאל". הקהל השתהה בחלל והיה נראה שמאזין בקשב רב. זו הייתה תזכורת חדה נוספת לכך שגם כשהוא נהנה מחיבוק חם של המיינסטרים, פלוטניק שומר על ה-DNA המחאתי שלו וממשיך להשתמש בבמה גם ככלי לביקורת חברתית נוקבת.
הקהל היה בטוח שמדובר בבדיחה
החלק האחרון של המופע חזר למסלול הלהיטים עם ביצועים אנרגטיים ל’תפוס אותי אם תוכל׳, ׳הללויה׳ ו׳דם דיגי דם׳. אלא שאז, כשחולצתו ספוגה בזיעה והאנרגיה בשיאה, הודיע פלוטניק בזריזות תמוהה על תום המופע וירד במהירות מהבמה. הקהל, משוכנע שמדובר בתרגיל הדרן קלאסי, נותר נטוע במקומו, מריע ודורש את שובו. גם כחלוף רבע שעה, כשהצוות הטכני כבר החל בפירוק הציוד, נרשם דיסוננס בין המציאות על הבמה לבין הציפייה בקהל שסירב להתפזר. ההופעה, שארכה קצת פחות משעה וחצי, הותירה תחושת רעב ברורה - תחושה של "עוד" שלא באה על סיפוקה.
בשורה התחתונה, האם מופע ה"חרבו דרבו" של רביד פלוטניק הצדיק את הציפייה? התשובה היא כן מהדהד. האם הוא היה קצר מדי? בהחלט. עשרים שירים הם רפרטואר מכובד, אך במקרה הזה נותר טעם של החמצה מסוימת. ובכל זאת, יש בכך עדות לכוחו של הערב: נכנסנו לרידינג 3 כשאנו מלווים ברביד פלוטניק, הזמר המוערך והממלכתי, ויצאנו משם עם נצ'י נצ' - הראפר שהוכיח כי האש הפנימית שבוערת בו רחוקה מלכבות.
