"החשש - לא ייוותר למשק המקומי מספיק גז"
עסקת ענק או אילוץ מדיני? ליאת רון עם כל הפרטים על הסכם הגז החדש עם מצרים • "הרווחים נוזלים באופן כזה או אחר למטרות שאינן לשמן"
עסקת הגז החדשה שנחתמה בין ישראל למצרים, בהיקף מוערך של עשרות מיליארדי שקלים, אמורה הייתה להיות רגע של ניצחון כלכלי מובהק. אולם, ככל שנחשפים הפרטים ומתבהר הרקע המדיני, עולה תמונה מורכבת של אינטרסים בינלאומיים, חשש מעליית יוקר המחיה בישראל ואי ודאות לגבי ניצול רווחי הגז לטובת הציבור. ניסים משעל וגדעון אוקו שוחחו עם ליאת רון ('וואלה' ו-'103fm'), על ההשלכות של ההסכם הדרמטי.
אחד ההיבטים המפתיעים ביותר באירוע היה האופן המינורי שבו הוצגה העסקה. "היה שוק באופן בו הוצג, מעין הקלטה שנחתה למערכות התקשורת תוך כמה דקות", ציינה ליאת רון. ניסים משעל הציע הסבר פוליטי למתרחש: "כפו את זה עליו (על רה"מ נתניהו), טראמפ כפה עליו לעשות את העסקה עם א-סיסי, כתנאי לפסגה בינו לבין נשיא מצרים".
לדבריו, ההיסוס של ראש הממשלה נבע מההבנה כי ישראל משלמת מחיר כלכלי או אסטרטגי: "אני מניח שההיסוס הגדול שהיה לנתניהו ללכת על זה לא היה סתם היסוס, הוא בטח שמע וידע שישראל משלמת מחיר. האם המחיר שווה לקרב בין שתי המדינות? התשובה היא כן".
מבחינה כלכלית, העסקה מציגה מספרים מרשימים: "58 מיליארד שקלים לפי דבריו של ראש הממשלה במסיבת העיתונאים" ייכנסו לקופת המדינה. אך סוגיה נוספת המטרידה את המומחים היא גורלם של רווחי העתק שאמורים להגיע לקרן העושר. בעוד שההבטחה המקורית הייתה השקעה בחינוך ובבריאות, המציאות בשטח נראית אחרת.
"קרן העושר שאליה אמורים לזרום הרווחים של מכירת הגז מהחברות כדי להשקיע בחינוך, בבריאות, וכו' נוזלים באופן כזה או אחר למטרות שאינן לשמן. כ־60 מיליון ש"ח מקרן העושר פתאום מוצאים דרכם למשרדה של אורית סטרוק, אז כאן ישנו גם חשש. אנחנו לא יודעים מספיק פרטים", אמרה רון.
עם זאת, החשש העיקרי נוגע לביטחון האנרגטי של ישראל לטווח הארוך. היא הסבירה כי ועדת דיין קבעה שעתודות הגז מספיקות למשק המקומי לכ־20 שנה בלבד, אך האינטרס של חברות הגז, ובראשן ענקית האנרגיה 'שברון', הוא לייצא כמה שיותר: "החשש הגדול שחברות הגז ירצו לייצא כמה שיותר, כי הם מקבלים יופי של סכום על כל קוב של גז, אבל לא ייוותר בידינו כאן למשק המקומי מספיק גז ואז שוב יוקר המחיה יעלה".
היא הוסיפה כי כיום מתנהל מאבק מול 'שברון', השולטת בכמעט 90% מהפקת הגז בישראל: "חברת חשמל רוצה שיפחיתו מחיר, שברון לא רוצה ויש שם בוררות".
הישג מדיני במחיר כלכלי?
ההסכם אמנם כולל סייגים המאפשרים למדינה לצמצם את הייצוא החל משנת 2032 לטובת צורכי המשק, אך סימני השאלה נותרים בעינם. האם מדובר בבשורה כלכלית שתוריד את מחירי החשמל, או שמא מדובר במהלך שנכפה על ישראל כחלק מ"דיפלומטיית האנרגיה" של ממשל טראמפ?
בינתיים, הציבור הישראלי נותר עם הצהרות על מיליארדים, אך עם דאגה ממשית לגבי מה שיישאר בכיסו ובמאגרי הגז המקומיים בעשור הבא.
