דלית כהן שוחחה עם איריס קול ב-103fm על המלצות לסוף שבוע תרבותי מלא חוויות: דלית כהן סיפקה המלצות על פסטיבלים, תערוכות, מחזות ומופעי מחול
תחילה סיפרה כהן על הפסטיבל הליטורגי השביעי בנצרת, מפגש מוזיקאלי בין קהילות שונות: "הפסטיבל הליטורגי, השביעי, בנצרת, מתקיים בסוף השבוע הזה. הוא מאגד מוזיקאים גם ערבים, נוצרים ויהודים, תחת כיפה אחת בחג המולד, בכל מיני מוקדים. הכניסה האנגליקנית בנצרת אחראית על ערב מוזיקאלי מהמזרח ומהמערב, ועד למוזיקה של מפצח האגוזים. העיר מקושטת, יש אורות וסיורים, כמו סיור טעימות. לא צריך לטוס לחו''ל. זה בדיוק לפני שהשמש נעלמת, להלך בהיסטוריה כזאת עם כל האווירה, זה בעייני מקסים".
על תערוכת הפסל של ערן וובר, כהן הרחיבה בהתרגשות: "תערוכה חדשה במוזיאון הנגב לאמנות של ערן וובר, בשם 'התגלמות'. תערוכה של פסל אחד, תיעוד תהליך אומנותי. הוא תיעד חברה טובה שלו בשם מיכל, שנפטרה שנה שעברה. במשך שנתיים הוא פיסל את הגוף שלה בכל פעם שהיה שינוי פיזיולוגי מהמחלה. הוא יצר פסל בדמותה. הוא עשה בכוונה שיהיה רק אחד. ברקע מוקרן סרט קצר של חצי שעה שנבנה כתוצאה מהתהליך של השנתיים. אנחנו רואים גם אותה בסרט, איך היא הייתה נראית. זה כל כך יפה, כאילו בא לך להושיט לה יד, יצירה מאוד חזקה".
עוד תיארה את המחזה החדש של אנסמבל אספמיה 'השתקפויות': "מחזה חדש עם אייל שכטר שמגלם את הדמות הראשית, מחזה בתוך מחזה. אנחנו, הקהל, צופים בדמות של בימאי שפוגש את השחקנים שלו שהוא מביים אותם. יש קשרים כמו הבמאי שמנהל רומן עם השחקנית הראשית שלו במחזה, אבל היא נשואה בדמות שלה לגבר שנמצא במחזה שלו. ישנם רבים בניהם, זה נשמע מורכב. יש פה כמה שכבות של בעיות אמון. זה יוצא מהחזרות אלינו הקהל, זאת הצגה שהוא מביים. זה סיפור פנימי אל תוך סיפור חיצוני. זה על רקע של מלחמת חרבות ברזל, והבעיות אמון הן המדינה והאזרחים שלה, וגם הבעיות אמון בין בני הזוג, שאחד רוצה לעזוב את ישראל ואחד רוצה להישאר".
לסיום, המליצה על מופע מחול של להקת מחול ענבל: "מופע מחול 'מונגר' של להקת מחול ענבל, ביום שישי. הייתי בו אתמול, נהניתי בו מאוד. מחול של נגיעות שלא יכלתי להתעלם מהשפה שהוא הצליח לייצר מהתנועות של הידיים והגוף. הסיפור הוא קבוצה של משרתים שכלואים בטירה. הם חייבים להסתדר אחד עם השני, והרצון שלהם לשרת את המאדאם גורם להם להיות אחד נגד השני".