"כל ה'טאטע' הזה, איך זה קשור למקום?"
חגי אוזן, מבקר תרבות ומפיק, דיבר על טרנד הפופ האמוני שכבש את המצעדים: "זרם היידיש הגיע למיינסטרים - זאת התופעה"
נראה שהפופ האמוני בכל מקום. מבקר המוזיקה והמפיק חגי אוזן שוחח עם איריס קול על תופעת התכנים הדתיים שנכנסו אל מצעדי הפזמונים.
"לכל בית יש מזוזה, ולכל זמר יש שיר דתי", אמר בצחוק אוזן בפתח השיחה. "אחת הסיבות שאני לא מפחד מהפרדת דת ומדינה היא שאני מודע לעוצמה של המוזיקה. בסוף האמונה היא חזקה, אז אני סומך על התורה ועל הדת היהודית ששרדה פוגרומים ודברים קשים".
עם זאת, הוא הודה כי הטרנד החדש לא מאוד לרוחו. "ברמה האישית אני לא כל כך אוהב את הסגנון הזה - זה חסידי לי מדי, ואני פחות מתחבר אליו. הוא מרגיש לי מאוד לא אותנטי, ולא מחובר למקום פה".
"בתוך אחד שגדל על הז'אנר המסלסל היו שירים שהתכתבו ישירות עם הפיוטים מבית הכנסת. אנחנו שומעים את הסיפור על הזמר שהיה חזן, ומדי פעם היה שיר כמו שבחי ירושלים, אבל כל ה'טאטע' הזה, השפה הזאת, איך זה קשור למקום? זרם היידיש שהגיע למיינסטרים - זאת התופעה", הוסיף אחר כך.
אוזן לא סבור כי מדובר במגמה שמראה כי הישראלים היום דתיים יותר. "אנחנו שומעים את האלמנט האלקטרוני, הקלאברי מאוד, ואז את הסליחות. זה בא לידי ביטוי בטקטסים. גם אודיה וגם אושר כהן מדברים על זה: מצד אחד אתה הולך לרבי נחמן מאומן, ומצד שני רואים אותך באומן 17", אמר. "תמיד היה את העניין של להגיד 'ברוך השם', ואנשים מפליגים במסקנות. לא, זה כמו מזוזה בכניסה לכל בית, זה במיינסטרים. אתה רוקד ושר, ואתה עדיין במועדון, וזה לא פוסל את העובדה שיש לך קשר מסוים עם אמונה".
"אנחנו הולכים לקבל זמרים שמבצעים את דרישות הקהל"
הוא ביקש שנשים לב לדבר נוסף שבולט מאוד עם התופעה הזו: "זמר רואה את עצמו כשליח ציבור הרבה פעמים, כמו מה שהקהל רוצה. ברמה של העומק זה אומר שאנחנו הולכים לקבל זמרים שמבצעים את דרישות הקהל, והם יותר מבטאים את רגשות הציבור כי יכול להיות שבתקופה הזאת מחפשים יותר את האמונה".
