"ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנשוחרר - לי זה היה ברור"
שורד השבי אלי שרעבי התארח באולפן ואמר: "אני לא יודע להתקרבן, זו מילת גנאי בשבילי"
גם בשעות הקשות ביותר במנהרות חמאס אלי שרעבי לא חדל להאמין שיבוא היום שבו הוא ישוחרר. שרעבי הגיע לאולפן 103fm וסיפר לגדעון אוקו ועמיחי אתאלי כיצד קמים מאפס, מסתכלים קדימה וממשיכים הלאה.
"היה משפט שאפילו קצת עצבן את האחרים שהיו איתי בשבי - ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנשוחרר. לי זה היה ברור לגמרי", אמר. "השתמשו עלינו בהרבה מאוד טרור פסיכולוגי, וקשה מאוד באופן קבוע להתעלם מזה כשמספרים לך שהמשפחה שלך שכחה ממך ולאף אחד לא אכפת ממך. אני אמרתי שאין לי מושג מה הפוליטיקאים עושים, אבל יש גורמים מקצועיים שהולכים לישון איתנו וקמים איתנו, ואנחנו נשוחרר".
הוא סיפר כי הוא וחבריו היו מנותקים מכלי התקשורת. "לא ראיתי טלוויזיה לא שמעתי רדיו, אנחנו לא היינו חשופים, אבל הייתי בן 52 באותה תקופה, ואתה מבין איך הדברים פועלים. זאת לא פיצה שמכניסים לתנור ותוך רבע שעה היא מוכנה". עוד הוסיף: "יש לי אמון גדול במערכת הביטחונית שלנו ובערכיות של מדינת ישראל שלא משאירה אף אחד מאחור. יש המון דברים שקורים מאחורי הקלעים. ככה מביאים הסכמים, וככה זה יקרה".
ומה שלומו כיום? "אני בעשייה כל הזמן - אין תלונות. קורים אצלי כל הזמן דברים חדשים בחיים. אני בונה מחדש, אני בונה את המקום שלי מחוץ לקהילת בארי, וזה לא פשוט אחרי 35 שנה. אני מאוד נרגש מכל ההתחלות החדשות האלה", טען. "אני לא יודע להתקרבן, זו מילת גנאי בשבילי. קורים דברים, יש סיטואציות, אם לבכות עוזר למישהו זה מצוין, אבל לא בשבילי".
בהמשך גילה שרעבי על מה חשב בימים הארוכים והחשוכים מתחת לקרקע. "כשהייתי בשבי כל מה שחלמתי עליו הוא שאני חוזר, לוקח את ליאן והבנות, נותן להן שבוע-שבועיים לארוז וניסע לאנגליה, לחיות מאיפה שליאן הגיעה", אמר. "את הבעתה שאני רואה בעיניים של הבנות שלי, לזה אני לא חוזר. על זה חלמתי כל הזמן, ודמיינתי את המפגש בגבול כשהן רצות אליי ואני אומר להן שאנחנו בעוטף יותר לא גרים. זה היה החלום שלי".
המציאות הטראגית שינתה את החלום. "ההרכב שלי השתנה לחלוטין, אני אוהב את המדינה והתגייסתי למאבק להחזרת הגופה של אחי, זה היה תהליך טבעי", אמר.
מיכל נגרי: "כשרועי נכנס לקיבוץ הוא הרגיש שהוא נלחם על הבית"
לאחר שאלי שרעבי שיתף במה שקורה בחייו כיום, באמצע הריאיון עלתה מיכל נגרי, אימו של רס"ן רועי נגרי ז"ל, שנפל בקרב גבורה ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי. "רועי היה אזרח לכל דבר. הוא היה מילואימניק פעיל, מאוד אהב את היחידה שלו. ב-7 באוקטובר רועי היה על מדים, סגר את הדלת, הכניס ספר תהילים לתיק. הוא הקפיץ את הצוות שלו. לאט לאט התחילו לקבל קצת יותר פרטים על מה שקורה", אמרה נגרי.
"הם נכנסו לתוך הקיבוץ ורועי אמר לצוותים לא להישיר מבט לגופות - 'אנחנו פה כדי להציל את הבית'. בשבע בערב הוא היה בבית של משפחת ברוך, אלי בוודאי מכיר, והצליח להוציא את רוני ובנו הצעיר. בהמשך בבית אחר חיכו להם שני מחבלים והם נתקלו. הבן שלי, כשהוא נכנס לקיבוץ הרגיש שהוא נלחם על הבית", טענה לאחר מכן.
אלי השיב לה בהתרגשות. לאחר שהביע השתתפות בצער המשפחה אמר: "אני מבין מי היה רועי, וזה מדהים איך את מדברת על המדינה ועל מסירות הנפש של רועי. הלוואי והיו עוד 200 רועי. אני שמח שבסוף קמו אנשים כמו רועי ופשוט עשו בעצמם מה שהערכיות שלהם אמרה להם, ונכנסו להציל כל כך הרבה אנשים בבארי. תודה לכם".
"אני מתגעגע למשפחתיות, לארוחות שישי, לרגעים ברכב שאני לוקח את הבנות"
לסיום סיפר שרעבי: "אני מתגעגע למשפחתיות, לארוחות שישי, לרגעים ברכב שאני לוקח את הבנות לחברות שלהן שפזורות בכל המועצה. שמענו מוזיקה ביחד ודיברנו הרבה על השבוע שלהן. השיר של עדי אברהמי ליווה אותנו הרבה, ויש בו כל כך הרבה משמעות. יכולתי להקשיב איתן ולדבר על זה. השיר 'זה מתחיל בצעד' תיאר את הדברים החשובים שהיו בחינוך שלי לבנות שלי.
'זה מתחיל בצעד':
