יאיר ניצני: "מאוד נוח לי עם האמת"
המוזיקאי וחבר להקת תיסלם דיבר בפתיחות על הקשר לדני בסן ("אחי החמוד"), המבטים מאשתו ("גאונה וגם יפה נורא"), ועל הלהקה: "לא מיק ג'אגרים"
המוזיקאי והיוצר יאיר ניצני, חבר להקת 'תיסלם' סיפר ב-103fm על ספרו החדש 'כפסע מהשיגעון', על המבטים מדרורית, אשתו, שכתבה את ההקדמה לספר, ועל הקשר המיוחד בינו לבין חבריו ללהקה האגדית תיסלם, שנמשך כבר חמישה עשורים.
ראשית התייחס ניצני למופע הקומי-מוזיקלי המשותף לו ולדני בסן, ודיבר על חברו ללהקה האיקונית כאח. "דני בסן אחי החמוד. מחר נוסעים לנהריה ביחד, אנחנו מופיעים כבר כמה חודשים ביחד. ואנחנו חברים כבר 45 שנה".
הוא חשף מעט מהיחסים בינו לבין לחברי תיסלם, וציין שאינם כמו להקות גדולות אחרות, ושהקשר בינם מתקיים גם מחוץ לבמה, ומאחורי הקלעים. "כל תיסלם, אנחנו חברים מאוד טובים אחד של השני. אני לא אומר את זה סתם, מן השפה אל החוץ. כולנו מופיעים יחד, ומבלים יחד. אנחנו שומרים על מינון שיהיה לנו נעים, וכל אחד יש לו גם את החברים האחרים שלו. אבל כשאת משווה את זה לכל ה'מיק ג'אגרים' האלה, שמתראים רק על הבמה, ואז כל אחד הולך לדרכו באוטו אחר, אצלנו זה לא ככה. גם התקציבים אחרים. שם הסכסוכים הם על כסף ענק. גם חברות גדולות, שותפים במיזם, או בהייטק, הם גם נשארים אחד עם השני בגלל שאין להם ברירה".
זוגתו של ניצני, דרורית, כתבה את ההקדמה לספרו, והוא לא חסך במלים על אודות החיבור בינם. "אני מזדהה כשאמרת שהיא גאונה. גם גאונה וגם יפה נורא. שילוב מדהים. כמו שהרבה שואלים: 'מה היא עושה אתך?'.
"בתיסלם מקבלים אותי כמו שאני", סיפר והמשיך: "לאשתי יש הרבה יותר זכויות, בקטע של להגיד לי מה שהיא חושבת. לפעמים היא עושה את זה רק במבט, אני לא צריך את כל הטקסט. את בטח מכירה את המבט מעצמך. וזה לא מבט אחד, זו סדרה של מבטים, שיש בהם המון עומק. המבט הראשון זה, בלי מלים כן? הסאבטקסט זה 'למה אתה חושב שאתה יכול לצאת עם הבגדים האלה מהבית?'. מבט שני זה: 'אלוהים, שישמור. אתה באמת מטומטם ענק. למה שמת צבע עם לבן?'. זה הכל מבטים של הערכת חסר. אחר כך יש את המבט שאומר: 'אם אתה תמשיך לדבר בתשוקה כזאת עם האקסית שלך מהתיכון, תעוף מפה".
"הרבה יותר מצחיק לבוא מעמדה של אמת, ושל 'אל תעשה מעצמך עניין, כולם יודעים שאתה סמרטוט"
בהמשך דיבר על הכנות בה נקט במהלך כתיבת הספר. "מאוד נוח לי עם האמת. האמת זה דבר יחסי. אני לא מתבייש כל כך, ואני מוצא כמנוף קומי, מה שחשוב לי בעולם הזה - מה באמת מצחיק, ואני חושב שהרבה יותר מצחיק לבוא מעמדה של אמת, ושל: 'אל תעשה מעצמך עניין, כולם יודעים שאתה סמרטוט, אתה קמצן, אתה קנאי, יש לך אגו, אתה עצלן, אתה לא רוצה לצאת מהבית, לא באמת רוצה לנסוע לחו"ל עם הילדים, לא רוצה יום הורים, לא רוצה שיטרידו אותך'. אתה יצור אומלל בסופו של דבר. אם תודה בזה החיים יהיו הרבה יותר פשוטים. לא צריך לריב על כל דבר. הרבה פעמים כשאשתי שאומרת לי: 'אתה ממש מטומטם, מה עשית?', ואני אומר לה, 'את כל כך צודקת. ומה הלאה, אחרי זה?'".
"אני כל כך אוהב אותה שכל מה שהיא אומרת אני מקבל בהבנה. והתחברתי מאוד. הייתי נוכח בכתיבה של הטקסט, אבל יש שם כמה דברים שנורא מצחיקים אותי עד היום. היא אומרת שיש שני סוגים של גברים. הגבר שמסוגל לתקן כל דבר, להרכיב כל דבר, יש לו ערכת קפה בבגאז', הוא מסוקס, ספורטיבי. והסוג השני: הגבר שאפשר לדבר איתו על רגשות, להפליג איתו על חלומות, ולדבר איתו על כל דבר. אז אשתי אומרת: 'בעלי הוא אף אחד משניהם. וגם כשהוא מסכים לראות איתי סרט רומנטי בטלוויזיה, הוא כל כך בוכה שאי אפשר לראות את הסרט'. אני מאוד אוהב את זה".
