"אחד החלוצים של הספרות העברית החילונית"
בני ציפר על דמותו יוצאת הדופן של אליהו קפשאלי • המתח בין זהותו הרבנית לכתיבתו הספרותית: "סיפורים לא מוסריים בעליל"
בני ציפר שוחח עם רבקה מיכאלי ב-103fm על דמותו יוצאת הדופן של אליהו קפשאלי: רב, מספר סיפורים נועז ומבשר הספרות העברית החילונית בתקופת הרנסנס
תחילה הציג את דמותו ההיסטורית של קפשאלי ואת המתח בין זהותו הרבנית לכתיבתו הספרותית: "קפשאלי, הוא היה רב יהודי רציני וכו', לצד זה הוא כתב סיפורים בסגנון הרנסנס, סיפורים מפולפלים על מעשי אונס, על הומואים בתקופה ההיא. מדובר על סוף המאה ה־15, כלומר, קודם כול הוא נולד בבירת האי כרתים. הספרייה שלו התגלגלה לספריית הוותיקן. הוא היה רב, היו לו כל מיני חיבורים, אבל כסופר הוא אחד החלוצים של הספרות העברית החילונית, עוד לפני שהיה את המושג הזה, השכלה".
על תכני הסיפורים ועל אופיים הלא-מוסרי הרחיב: "עלי יסיף הוסיף המון הערות שוליים בסיפורים, אבל הנושאים, אלו לא סיפורי מוסר כמו שהיה נהוג אז לכתוב ביהדות, אלא סיפורים לא מוסריים בעליל. לדוגמה, בחור יפה תואר שנמשך לגברים, שרצח את אבא שלו, ומצליח למרות האי־מוסריות שלו. וכל זה בתחילת המאה ה־16. חלק מהסיפורים הם סוג של טייק־אוף על אדם אמיתי שקראו לו דון שמואל, שהיה יועץ המלך".
"הוא היה רב רציני, אבל היה לו החלק הזה"
בהמשך, הביא ציפר דוגמאות מהסיפורים המדגישות את הנועזות ואת ההומור: "יש סיפור של אונס. יש סיפור קצרצר על אותו דון שמואל, שסיפר שאצל מלך אחר, מדובר על מלך ספרד ופורטוגל, אז יש מלך שמשאיר דיוקן בבית שימוש של המלך האחר, ואז הרב אמר למלך 'הוא שם את הדיוקן, יש לו אצירות והוא מפחד ממך, הוא רואה אותך וישר רץ לשירותים'".
לסיום, דיבר על המשמעות ההסיטורית והתרבותית של יצירת קפשאלי: "יש המון רקע היסטורי, זה פותח חלון אל זה שבתקופה ההיא היהדות הייתה רנסנסית. הוא היה רב רציני, אבל היה לו החלק הזה".
