מקצוע וקוץ בו
האם בתי ספר מקצועיים רק מעמיקים את הפערים החברתיים? • השר לשעבר מאיר כהן, פרופ' יזהר אופטלקה וד"ר אדם קלין אורון על הסוגיה • פרק 24
בתי הספר המקצועיים עמדו בשיאה של סערה, לאור החשש שמדובר בדרך להסליל את הנוער המתגורר בפריפריה לעבודות ללא הזדמנות שווה. בפרק ה־24 בפודקאסט 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון ממכון ון ליר, התארחו שר הרווחה לשעבר ח"כ מאיר כהן, ופרופ' יזהר אופלטקה, ראש התוכנית למנהיגות ומנהל בחינוך בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, ודנו במשמעות בתי הספר המקצועיים, ובכיוון אליו צריכים להתקדם על מנת להעניק חינוך איכותי גם לנוער שפחות מתאים למסגרות הקונבנציונליות.
"אני אומר שבחינוך אין את המושג בעד ונגד, ומי שיגיד שהוא דוגל רק באידיאולוגיה מסוימת, הוא בעצם חוטא למשמעות החינוך", פתח יזהר. "זה תהליך מגוון עם המון אי ודאות שמחייב אותנו להבין שאין בו אמת אחת. גם אם נדבר על מקצועי לעומת עיוני, על ההתפתחות והעתיד, לא נוכל לדבר במילים מוחלטות ולטעון שאידאולוגיה אחת נכונה ואחת לא. לכן האני מאמין שלי לגבי בתי ספר מקצועי, יהיה שהוא חשוב. אנחנו חייבים לתת לכל ילד וילדה בישראל כל אפשרות חינוכית שהיא, בדיוק כפי שניתן לילדי מחוננים מסלול אחד ולרגילים אחר".
בתגובה, הסביר ח"כ כהן: "אני חושב שאבי אבות הטומאה של מערכת החינוך הישראלית היו בתי הספר המקצועיים שהסלילו ילדים, ואפיינו או את הפריפריה או המעמד הסוציואקונומי הנמוך. יושב פה מי שהיה פרי ביאושים של בתי הספר האלה. אני מנסה לחשוב, כשסיימתי י"ב ב־1953, האם רק אותם עשרה מתוך 100 תלמידים שסיימו איתי היו יכולים להגיע לאקדמיה? איזו זכות חסרת תקדים הייתה למורה בכיתה ח' להגיד שהילד הזה הולך למקצועי והילדה ההיא לעיוני? פעם אמר דוד לוי ז"ל שבתי הספר המקצועיים בפריפריה נבנו, בכדי לספק עתודות למפעלים הכושלים כמו מפעלי הטקסטיל, הצבע והמחצבות - בהם אבי עבד. לכן אנחנו יכולים לדבר על כך שהחינוך סובלני ואין דעות הפוכות, אבל ברגע שנשללת הבחירה מתלמיד, שם נגמר החינוך. לכן אני עומד איתן על דעתי שאם רוצים לחדש את בתי הספר המקצועיים - צריכים לאפשר לכל תלמיד, לא משנה מה הוא לומד, כרטיס לאקדמיה. אבל לייצר מסלולים רק לילדים האלה, ומסלולים לילדים שהם מורמים מעם זה אסור".
"כל הנושא הזה לוקח אותנו מהנושא של בית ספר מקצועיים לנושא ההסללה", ביקש פרופ' אופטלקה לציין. "המוקד פה, כשמדובר בבית ספר מקצועי, הוא נכון והיה לנו פצע גדול. אני אישית גדלתי באשדוד, ובכיתה ט' כשהיו לי ציונים שליליים, רצו להסליל אותי למסמ"ר - זה גרם לי לתהפוכה מסוימת ושיפרתי את כל ההישגים. תהיה איזושהי נקודה שבה נשאל איפה הבחירה של הילד. אני לא מדבר על מקצועי, אלא על כל בחירה אחרת שיש לו, מה הגיל המתאים לבחור ואיך יוצרים מצב בו יש דרך חזרה"
חבר הכנסת כהן הדגיש: "היות וקרה לי דבר טוב בחיים שלי, ומילד שלמד באותו מסלול, המסמ"ר או המסמ"ט וכל השמות מהטורפים האלה, מצאתי את עצמי בסוף כיתה י' עומד ליד מכונה ענקית שאורגת בגדים ולא הבנתי מה אני עושה שם. מזל שהשכן שלי לקח מספריים וקרע הכול, והמגמה נסגרה. היה ומערכת החינוך הישראלית תחזיר היום להגדיר מחדש בתי ספר טכנולוגיים ומקצועיים, המציאות לא נעלמת מעיניי ואני מבין שהיום משחרים לכל מכונאי, חשמלאי ונגר טוב. השאלה האם את החוסר הזה צריך למלא מהילדים של מערכת החינוך הישראלית, הילדים שלנו. מי מאיתנו רוצה שהבן שלנו יהיה רצף או מכונאי? לי אין בעיה שהבן שלי יהיה מכונאי, ובתנאי שנאפשר לו ללכת לאקדמיה".
"בניתי בית ספר בדימונה יחד עם ד"ר גוסלבסקי, שבו לקחנו את כל המחרטות המטורפות שלמדתי בהן, מכרנו אותן, ופתחנו מגמת מחול", תיאר. "העפנו את הנגריה מבית הספר ופתחנו מגמת פיזיקה. אמרנו לילדים 'אתם מגיעים בסוף כיתה ט', אתם תחליטו, תבנו את התפריט שלכם - חובת ההוכחה עליכם'. אמרו לי במשרד החינוך 'השתגעת? כולם ירצו ללכת לחמש יחידות או ירשמו את עצמם בעשר יחידות'. אז הסתבר שהילדים היו מאוד צנועים והיה צריך לשכנע אותם אחרי שלושה חודשים לדלג למקומות אחרים. היום בית הספר עומד על 95% בגרות, מקבל את כל הילדים, לא מסליל אותם ומתמחה בצמצום פערים"
