"הלוואי שהפעם הם יצליחו ללכת עם זה עד הסוף"
חן ארצי סרור ('ידיעות אחרונות') ושירית אביטן כהן ('ישראל היום') על נשים בחזית המחאה באיראן: "נשות איראן צריכות לזכות בפרס נובל"
אחד מהסממנים הבולטים של המחאה באיראן - אלה הנשים האיראניות שמצטרפות להפגנות בהמוניהן וגם בולטות ברשתות החברתיות. חן ארצי סרור ('ידיעות אחרונות') ושירית אביטן כהן ('ישראל היום') דנו על הנושא המדובר.
תחילה חן ארצי סרור, הציגה את המחיר האישי הכבד שהנשים במחאה באיראן משלמות: "המחאה של העם האיראני נמשכת כבר עשרות שנים, ופעם אחר פעם מדוכאת על ידי השלטון. אבל בשונה מהגברים שצריכים לצאת להפגין ולסכן את חייהם, כל מה שאישה צריכה לעשות זה לצאת בלבוש מערבי או בלי חיג'אב. העונש שהיא תקבל יהיה אכזרי פי כמה וכמה. לא יודעת כמה מכירים, אבל אמצעי הניטור של נשים שמסתובבות באופן לא צנוע לכאורה מתחילים מרחפנים ועד סריקות פנים, דרך מכות ברחוב ועד לכליאה, אונס ואפילו מוות".
בהמשך, תיארה את התפתחות מחאת החיג'אב והפיכתה לסמל מהפכני באיראן: "מחאת החיג'אב שהתחילה לפני כמה שנים באמת התסיסה את הרחובות. אז זו הייתה אישה אחת שהפכה את החיג'אב שלה לדגל לבן ונופפה בו ברחוב. אחר כך הגיעה אישה אחרת, שנרצחה בכלא האיראני, וזו המחאה שהחזיקה מעמד ולא הצליחו לדכא אותה. היו לה רגעים של יותר ופחות אנשים ברחוב, אבל שם ראינו את הגרף של המחאה תופס תאוצה. לא סתם הנשים האיראניות מגלמות בגופן את רוח המהפכה. כולנו ראינו את התמונות המטורפות של הנשים שמציתות את התמונה של חמינאי עם סיגריה, זה אייקון, יכינו על זה סרטים בעתיד. זה כמו שקראנו בפרשה: כשיש עם של עבדים במצרים שלא ידעו לדמיין חופש, היו אלו המיילדות, בת פרעה ומרים שהתעקשו למרוד בסדר הקיים וסימנו שככה לא צריך לחיות. כשמשטר האייתוללות ייפול, נראה לי שנשות איראן צריכות לזכות בפרס נובל".
שירית אביטן כהן הצטרפה לדברי ארצי סרור: "יכול להיות שנשים הן אלו שיביאו את הגאולה באיראן. מה שבטוח זה לא אנחנו. אנחנו כוססים ציפורניים ובודקים האם המשטר ייפול הפעם, או שנחזור ללופ של מחאה מאוד רועשת שמדוכאת בצורה אלימה".
"מחאה צריכה לבוא מלמטה, העם צריך להגיד 'אני לא רוצה את השלטון הזה יותר'"
עוד דיברה על ההשפעה הישראלית על המצב באיראן: "אני חושבת שהתקיפה של ישראל שם, פלוס התקיפה האמריקנית, השילוב כוחות הזה שיצר רעידת אדמה מאוד משמעותית מבחינת המשטר, הם היו הקרקע שעליה המחאה הייתה יכולה לצמוח. מעבר לזה ישראל לא יכולה לעשות. יש איזשהו רצון שישראל תתערב, כן יתקפו או האם טראמפ יתקוף. מחאה צריכה לבוא מלמטה, העם צריך להגיד 'אני לא רוצה את השלטון הזה יותר'. לכן זה השלב שבו אנחנו אומרים שישראל עשתה הכול, היא ערערה את המשטר והרחיקה אותו מפצצה גרעינית שמאיימת עלינו, ועכשיו אנחנו רואים מה בכוחו של העם האיראני לעשות. הלוואי שהפעם הם יצליחו ללכת עם זה עד הסוף".
אביטן כהן המשיכה ודיברה על תפיסת השקט המדומיינת: "אתה מסתכל על שינויים סופר־משמעותיים במזרח התיכון. חיינו על איזשהו שקט מדומיין, העברנו כסף לרצועת עזה והיינו בטוחים שכסף קונה שקט, ובחיזבאללה גם שם יהיה בסדר, ואז ראינו את כל הדברים האלו מתגלגלים בצורה מאוד עוצמתית לשטחנו, וה־7 באוקטובר הוכיח שאנחנו לא יכולים לקנות שקט. כן, סינוואר פתח את הכול. במרכאות כפולות, בזכות האירועים הקשים נפתחו לנו העיניים, והלוואי שנספיק לעצום עיניים על בעיות מבית מאוד משמעותיות שהן באות לפתחנו, ואנחנו עוד מנסים לגלגל אותן ב'יהיה בסדר'".
ארצי סרור קראה לרגישות טרמינולוגית סביב אירועי ה-7 באוקטובר: "אנחנו בני אדם, וראוי שמישהו בעוד מאה שנה ירצה להסתכל על מה שקרה פה ולתת לזה ניתוח, שיהיה לו בהצלחה. האירועים משתנים מקצה לקצה, אז רגע עדיף לחכות עם העתידות. אין לנו מושג מה עשוי להתפתח במערכות מול איראן ואולי בעתיד מול טורקיה. האמירה של 'אנחנו חיים בתקופה של נס', כשהיא נקשרת לאירועי ה־7 באוקטובר, מחדל ביטחוני מזעזע שגבה את חייהם של אלפים, נשים נאנסו וילדים נרצחו ונלקחו לשבי, זו אמירה לא סבירה בעיניי. בתוך עמנו אנחנו חיים, ואין בית שלא מכיר ממעגל ראשון את האובדן של היום הנורא הזה והמלחמה שנפתחה בעקבותיו. אנחנו צריכים להיות זהירים, וחשוב להאמין ולרצות לנצח, אבל הטרמינולוגיה פה היא קריטית".
לסיום, אביטן כהן דיברה על ההתמודדות עם הטראומה והמשמעות להמשך: "האירוע היה נורא ואיום, ומעשה ידי אדם, זו לא הייתה גזירת גורל. אבל מרגע שאתה מסתכל על הנקודה הזאת והלאה, הדבר יכול היה להביא אותנו למטה. אז אנחנו מטפלים באירועים ביד חזקה, ואנחנו לא בנקודת הסוף".
