הפעם בהסכת 'מדף האחורי' בחר חוקר המוזיקה דודי פטימר לחזור אל אלבומה היחיד של להקת הפופולים שראה אור ביולי 1976 והציג לעולם את הזמר והיוצר עוזי חיטמן.
האלבום, שנשכח לגמרי מהתודעה, הביא לידי ביטוי את פעילות הלהקה, שבין השנים 1976-1974 נתפסה כ"מתחרה" של להקת כוורת, הן מבחינת הסאונד והן מבחינת הטקסטים ההומוריסטיים שחלקם "חטאו" בנון-סנס "סנדרסוני" מובהק.
בשנת 1974, לאחר שיצר שירים למספר אמנים (דודו זכאי, אבי טולדנו, בעז שרעבי), החליט חיטמן לפתח קריירת סולו וגיבש סביבו את המוזיקאים יהודה תמיר (לימים חבר להקת "חלב ודבש"), שמואל קובלסקי, איזי גדאל וקובי קלמנוביץ', והחבורה החלה להופיע ולהקליט שירים.
הסינגל הראשון "שיר הכלבלב" הגיע לראש מצעד הפזמונים והפך את הלהקה למוכרת על גלי האתר, ובהמשך גם "הריני מברך מראש" ו"אני יודע אבותיי" זכו להצלחה נאה. עם זאת, בשל סכסוך עם אמרגן הלהקה היא התפרקה ועל אף איכותה האמנותית די נשכחה מהתודעה, למעט שיר אחד מן האלבום, "ניגונה של השכונה", שלא הצליח בביצוע הלהקה אך כן זכה לתהילה בביצועו של יזהר כהן.
מיד אחרי פירוק הלהקה החל חיטמן לעבוד עם שימי תבורי, שיתוף פעולה שהעלה את השניים על דרך המלך ופילס את דרכו כאחד היוצרים החשובים בפסקול הישראלי. באלבום זה ניתן לשמוע את האקלקטיות המוזיקלית של חיטמן, את הבסיס לכתיבתו המאוחרת יותר וחדי האוזן יוכלו אף לשמוע באחד השירים בו, "אדון עולם" (לא השיר החסידי הנודע שהלחין וביצע חיטמן),
אלמנטים מוזיקליים ששימשו אותו גם בשיר "נולדתי לשלום" שכתב והלחין חיטמן ללהקת סקסטה עבור פסטיבל הזמר והפזמון 1979.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן.