על המחסור הקריטי בגננות, התריעו כבר מתחילת השנה בעיריות, גם ראשי נעמת וויצו, וכמובן גם ההורים. אין גננות, והרבה גנים בסכנת סגירה. בכל בוקר מחדש, אפילו לא ערב קודם, הורים לא בטוחים אם מחר הגן יפתח.
השבוע למשל, גן עירוני בחדרה לא נפתח בשל מחסור בסייעות. וזה קרה עשר דקות לפני שהגן היה אמור להיפתח. למה עיריית חדרה לא דאגה לסייעת מחליפה? תשובתם: 'העובדה שהגן לא נפתח נובעת מהחלטה של הגננת לפתוח את הגן עם תומכת חינוך אחת שעמדה לרשות הגננת הבוקר'.
הגננת לגמרי צודקת, כי לשמור על 35 ילדים בממוצע לכיתה, אי אפשר עם גננת וסייעת אחת בלבד. עוד דוגמא? תל אביב, העיר הגדולה ללא הפסקה, שם הגנים בהפסקה גדולה גם שנה קודם ובשנה שלפניה. בחינוך הממלכתי חסרות גם גננות וגם סייעות, מה שמוביל לסגירה שבין חמישה לאחד-עשר גנים בשבוע, וזה מתחילת ספטמבר. שלא לדבר על גנים בחינוך המיוחד, שם המצב עוד יותר חמור.
הגננות נוטשות מכל מיני סיבות, גם שכר נמוך וגם יחס משפיל של הורים כלפי גננות ומורים. מדובר בנטישה המונית של גננות מקצועיות, עם תעודת הוראה ועם תואר ראשון בחינוך, שכאמור שכרן מבייש. וזה עוד ענין לטיפולו של שר החינוך, שכניראה לא יטופל, בדיוק כמו עוד ערימות של בעיות שלא מטופלות במשרד. ורק ששר החינוך לא יאמר לנו שלא ידע.