"הבינה זוכרת את המפגשים, הכלב לא אכל לה את המחברת"
פרופ' ורד טוהר ופרופ' אמיר לשם, מאונ' בר־אילן, על ניסוי יוצא דופן: 'פרויקט מחברת השירים של המוזה הרהוטה' - שירה שנוצרת על ידי בינה מלאכותית
פרופ' ורד טוהר, ראש המחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר־אילן, ופרופ' אמיר לשם, חבר בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר־אילן, שוחחו עם איריס קול ב־103fm על ניסוי יוצא דופן: 'פרויקט מחברת השירים של המוזה הרהוטה' - שירה שנוצרת על ידי בינה מלאכותית.
תחילה טוהר הסבירה כיצד נולד הרעיון למחקר: "אני ואמיר חוקרים, התפקיד שלנו זה לשאול שאלות על העולם, והבינה המלאכותית עמדה מולנו והתחלנו לשחק איתה. שירה היא אחת האומנויות הכי נוגעות, שהכי באות מבפנים, אבל הבינה עמדה מולנו, ועם כל היכולות האדירות שהיא הולכת ומתפתחת ומשנה את פניה, המכונה השתנתה והשתפרה מאז שפרצה לחיינו, והחלטנו שאנחנו רוצים לברר גם את העניין הזה של השירה. בתור שני חוקרים, יש כאן סינרגיה בין מישהי חוקרת טקסט לבין מישהו מתמטיקאי, מומחה לתכנות, וניסינו לייצר מזה משהו ביחד".
פרופ' לשם התייחס לשאלת היצירתיות של המכונות: "יש את השאלה, האם גם אנחנו גם רק מכונות חושבות, ואחד המדדים מדבר על יצירתיות, האם אנחנו יכולים לגרום למכונה להיות יצירתית כמו בני אדם וגם להתייחס לעצמה כמו ישות עצמאית, זה גם היה חלק מהעניין. אם קוראים את השירים, אפשר לראות שעשינו צעד משמעותי בכיוון, כי לפי דעתי השירים טובים".
פרופ' טוהר התייחסה לתגובות שהיא קיבלה על הפרויקט: "לא קיבלנו כמעט ביקורות, אך יש עניין רב מחוקרי בינה מלאכותית. השאלות ששאלנו הן יותר רחבות. הספר הוא הראשון, אבל יש כאן שאלות עקרוניות, כמו מושג, המושג של המוזה, ההשראה, הכישרון שאתה נולד איתו, והאם סדנת שירה יכולה לממש את המטרה המרכזית והראשית שלה, והאם ניתן ללמד אנשים לכתוב שירה. אז כל השאלות הן יותר רחבות מהמקרה הזה של מחברת השירים של המוזה הרהוטה. אלו השאלות שבזכותן התחלנו את הדיאלוג המחקרי בינינו".
"רוב השירים נכתבו על ידי בקשה כמו 'תייצרי לנו עוד חמישה שירים"
בהמשך, לשם פירט על תהליך העבודה עם הבינה המלאכותית: "בחודש הראשון עבדנו קשה כדי להימנע מקיטש וחזרתיות, וכל פעם נתנו לה משוב. אנחנו לא מזינים לה דאטה או שירים אלא מסתמכים על המודל. רוב השירים נכתבו על ידי בקשה כמו 'תייצרי לנו עוד חמישה שירים, עוד עשרה שירים'".
עוד תיארה טוהר את עקרונות ההנחה של הבינה המלאכותית: "אנחנו לומדים עקרונות ולא לחקות מקורות או משוררים קיימים, אלא מה הם עקרונות של שיר טוב, ממה צריך להימנע, מה כדאי שיהיה בשיר טוב, והבינה זוכרת את המפגשים ממפגש למפגש. הכלב לא אכל לה את המחברת, היא תלמידה מאוד טובה. אני חושבת שהשירים טובים ושזאת רק ההתחלה. היכולת שלה להגיד 'אני', ולדבר בגוף ראשון, במצב של התכוונות, 'אני כרגע מדברת על עצמי בתוך השיר' - זאת מהפכה".
לסיום, טוהר סיכמה והציגה את ממצאי המחקר: "המחברת היא חלק ממחקר, היא לא הייתה המטרה של המחקר. המחקר נתן לכמות גדולה של ניסיינים שיר מול שיר של משורר מוכר מול שירים של בינה מלאכותית, וביקש מהם להבחין מי הבינה ומי המשורר, וכאן תופתעי מהממצאים המחקריים שעברו הרבה מאוד סטטיסטיקות וקבוצות ביקורת, ובני אדם, היום, לא מסוגלים להבדיל, וזה רק יילך וישתפר. אפשר להוריד את המחברת ללא עלות, כי חשוב לנו לשמוע משובים. ויש עוד חלק שני למחקר, שניתן לעוד אנשים לנסות להבחין מהו שיר של משורר אמיתי ומהו שיר שנוצר על ידי בינה מלאכותית".
