"אני קורא למחזה 'שחף', בלי ה־ה"
השחקן עודד קוטלר, על המחזה ״שחף״ של צ'כוב, המוצג בתיאטרון תמונע, ועל הבחירה לעבד אותו מחדש: "לקחתי את זה כמה צעדים קדימה"
שחקן התיאטרון עודד קוטלר, שוחח עם איריס קול ב-103fm על המחזה ״שחף״ של אנטון צ'כוב, המוצג בתיאטרון תמונע, ועל הבחירה לעבד אותו מחדש.
תחילה קוטלר הסביר את הקשר האישי שלו למחזה: "לא צריך הרבה דמיון או מחשבות מסובכות כדי להבין ש'שחף' הוא אחד מארבעת המחזות המצוינים והידועים של צ'כוב. השאר הם דוד וניה, שלוש אחיות וגן הדובדבנים. אני מאוד אהבתי את המחזה, ותמיד רציתי לעשות אותו. עברו כמה שנים טובות, הגעתי אליו כשאני יותר מבוגר ויותר פתוח לדברים נוספים. אחד הדברים שהייתי פתוח אליהם זה האפשרות לעבוד על החומר עצמו ולאבד ולכתוב בעקבותיו משהו שהוא גם 'שחף' וגם עוד דברים".
עוד תיאר את ההתערבות בטקסט ואת הזווית החברתית-אומנותית של המחזה: "יש התערבות בכתיבה. זה מחזה על אומנות בתוך חברה שוקעת. יצירה אומנותית מאוד מושבחת שמתרחשת בתוך מצב של החברה הרוסית, שחלים בה הרבה שינויים ומלחמות ודם. בתוך כל זה מנסה משפחה אחת לפתור את הבעיות שלה, ולא תמיד בהצלחה. הקשר בין יחסי הגומלין של משפחה וסביבה קורים שם. שאלתי מה קורה כשקבוצת שחקנים לוקחת את המחזה הזה ועושה אותו בימים קשים של המדינה שלנו, ימי מלחמות אינסופיות שלא נגמרות".
עוד המשיך: "אנחנו לא בעזה, אבל אנחנו במצב מלחמתי, ובתוך המצב האינסופי הזה שבו הולכים ונהרגים מול עינינו קורבנות מכל הסוגים, בהם יהודים וערבים, בתוך כל זה ממשיכים לכתוב רומנים ושירים, מוזיקה, ולהציג הצגות מסוגים שונים. המוזה עוד עובדת, או מה שנקרא לזה. השאלה שלי היא האם באמת יש השפעה וזליגה של המצב המלחמתי הקשה, החברתי־פוליטי והנפשי הזה, והאם יש זליגה של המלחמה ומצבה אל תוך הטקסטים האלו היפים".
"לא רק אני עסקתי ביחידה צבאית שמלווה משפחה, אלא גם הוא, אז קיבלתי השראה מזה"
בהמשך, קוטלר התייחס לפרשנויות המקובלות לצ'כוב וליסודות הצבאיים ביצירותיו: "יש את המקדשים את היופי במחזות של צ'כוב, אני לא חושב שעל זה הוא כתב. חשוב להגיד שגם 'שלוש אחיות' מתרחש בקרב משפחה של שלוש אחיות שגרה באיזו עיירה שלידה יושבת יחידה צבאית. משה, אחת האחיות, מתאהבת באחד הקצינים הבכירים ביחידה הזאת. לא רק אני עסקתי ביחידה צבאית שמלווה משפחה, אלא גם הוא, אז קיבלתי השראה מזה".
לסיום, הסביר על תהליך העיבוד, ועל המניע האומנותי שעומד מאחורי היצירה: "המחזה בדרך כלל מקצרים אותו ומתרגמים אותו, ולקחתי את זה כמה צעדים קדימה. איבדתי את הדיאלוגים, הם השתנו, לדיאלוגים של הדמויות לו היו חיות היום. מבחינת זיכרון, פעם אמרו לי שכדאי ללמוד כל יום בעל פה כמה מילים של שיר טוב, ואז ככה לומדים לשנן. אבל אין ספק שהמשך עבודה, עניין, חיפוש אינטלקטואלי כזה או אחר, ממשיך להפעיל את המוח. וזה נולד כתוצאה לא מחיפוש פרנסה, אלא מתוך סקרנות רבה, האם אפשר שמישהו ישב בתיאטרון ויראה את ההצגה ויגיד לעצמו 'זה מזכיר את מה שקורה עכשיו'. אגב, אני קורא למחזה 'שחף', בלי ה־ה'".
