"אבא, סבים, ואמיר קירל, אבא של נועה קירל, אלה היו האוהדים שלי"
איל ברקוביץ' ברגע מרגש, על דמות שליוותה אותו מילדותו ועד לפריצתו: "הוא היה אוהד שרוף שלי, יום אחד הוא נפטר מדום לב"
בפתח תוכנית הבוקר (ב') ב־103fm איל ברקוביץ' נזכר בדמות שליוותה אותו מילדות ועד לפריצה לבוגרים.
איל ברקוביץ' ידוע כמי שלא חוסך במילים, בטח כשזה נוגע לפוליטיקה ואקטואליה, אבל הבוקר (ב') ב־103fm, המאזינים זכו לרגע נדיר של חשבון נפש וגעגוע. בעיצומה של שיחה עם אראל סג"ל, עצר ברקוביץ' את הכל כדי לחלוק כבוד לדמות שעיצבה את חייו ואת הקריירה שלו עוד לפני שהעולם הכיר את "הקוסם"- סבא שלו, בומי ז"ל.
ברקוביץ' חזר לימים במגרשי הנוער בחיפה, הרבה לפני האצטדיונים המפוארים של אירופה, אל קומץ האנשים שהאמינו בו כשעוד היה ילד צנום עם חלום גדול. "הוא היה אוהד שרוף שלי. כל שבת הוא היה בא עם הכיסא שלו, פותח את הכיסא עם השמשייה, מתיישב", נזכר איל בחיוך. "היו לי את אבא שלי, סבא שלי, הסבא השני ואמיר קירל, אבא של נועה קירל, אלה היו האוהדים שלי. מגיל אפס היו מסתובבים איתי".
"הייתי נוסע לאימונים ולא היה כסף כמו היום. הוא היה עוזר"
מעבר לעידוד על הדשא, ברקוביץ' חשף את מצבה הכלכלי של משפחתו בתחילת הדרך, ואת הדרכים היצירתיות שבהן סבא בומי דאג לנכד שלו. "הייתי נוסע לאימונים ולא היה כסף כמו היום. הוא היה עוזר", סיפר. "הוא היה מביא לנו פירות וירקות, ומתחת לארגז היו מאות שקלים, והוא היה שם לי בכיס שלא יראו".
שיאו של הסיפור הגיע לרגע שבו הקריירה של איל החלה להמריא, בדיוק כשחייו של סבו נגדעו. זה קרה בימי מלחמת המפרץ, תקופה של חרדה קיומית בישראל. "כשעליתי לבוגרים, בהתחלה לא שיחקתי, אז הייתה מלחמת המפרץ והוא נורא פחד", שיחזר ברקוביץ'. "אמרו אז 'כימי', והוא אטם את הבית עם סלוטייפ. יום אחד הוא נפטר מדום לב. לא יודעים אם זה מפחד". ברקו נזכר בכאב, כי בתום המלחמה, "הבקעתי את הגול הראשון שלי בבוגרים, הוא לא ראה כלום".
אראל סג"ל, שהבחין בהתרגשות של שותפו להגשה, העיר: "יש לך לכלוכית בעיניים". ברקוביץ' לא הכחיש וסיכם: "אני מאוד אהבתי אותו. כשאני רואה את הבן שלי, הוא יצא 'קופי' שלו".
