בין בתי המשפט למגדלי המשרדים של שאול המלך, מסתתרת הפתעה איטלקית כשרה. עם שיעור קצר באטימולוגיה של פחמימות, הבחנה דקה במרקמים וסיכום חשבון מעודד, פרופסור רפי קרסו מסמן את היעד הבא שלכם לצהריים.
בצהרי יום תל אביבי טיפוסי, אל מול המולת בתי המשפט ובניין הקריה, פסע פרופסור רפי קרסו אל תוך חלל מסעדת 'ג'ויה' הממוקמת בבניין IBM. הוא הגיע מלווה בחבר שומר כשרות, והשניים ביקשו לבדוק האם המוסד האיטלקי הוותיק מצליח לשמר את הסטנדרטים הגבוהים גם בגרסתו הכשרה והחלבית.
הארוחה נפתחה בקצב איטלקי עם בקבוק גדול של מים מוגזים (27 ש"ח), אך העניין האמיתי החל כשהגיעו המנות הראשונות. קרסו בחר בארנצ'יני (56 ש"ח) - ארבעה כדורי אורז שחומים ומפתים שנחו על שלולית של רוטב עגבניות עז טעם.
בעודו טועם, לא יכול היה קרסו שלא להתייחס להיסטוריה הקולינרית של המנה. בעוד שבסיציליה המנה נקראת "ארנצ'יני" (על שם ה'ארנצ'ו' - התפוח), הרי שמרומא וצפונה היא מוכרת כ"סופלי". הוא נזכר בגעגוע בגרסה הרומאית, שם המוצרלה המותכת שבתוך הכדור אמורה להימתח כחוט טלפון דקיק ברגע החצייה.

מיד לאחר מכן הוגשה לשולחן הפולנטה (56 ש"ח). קרסו תיאר דייסת תירס חמאתית, קרמית ועדינה, שהייתה לדבריו "מנה מנחמת מאין כמוה". עם זאת, עינו החדה לא פספסה את גבעולי האספרגוס שנחו מעל; בעוד שאר מרכיבי המנה נמסו בפה, האספרגוס התגלה כסיבי ומיותר, פגם קטן במנה שהייתה יכולה להיות מושלמת.

כשהגיעו למנה העיקרית, הזמינו השניים ניוקי פורצ'יני וערמונים (82 ש"ח). הייתה זו מנה יפהפייה של ענני ניוקי רכים ברוטב עשיר של חמאה, שמנת ופרמזן, מעוטרים בפטריות ארומטיות. גם כאן ציין קרסו את נוכחותו של האספרגוס העיקש, אך הודה שצבעו הירוק העז על רקע רוטב השמנת אפשר להפרידו בקלות ולחזור ליהנות מהמנה המצוינת.

הסיום הוקדש לקלאסיקה של מטבח המגף: טירמיסו (49 ש"ח). קרסו פירש בחיוך את משמעות השם - "טירה־מי־סו" (משוך אותי למעלה) - והסביר את חשיבות השכבות של עוגיות הבישקוטי הטבולות באספרסו והמסקרפונה המוקצפת. למרות שהמנה לא נצמדה לחוקים הקלאסיים הנוקשים, היא התגלתה כ"טעימה להפליא" וסגרה את הארוחה בנימה מתוקה.

לפני שיצאו חזרה אל המולת הרחוב, סיכם קרסו את החוויה. עם שירות נעים, "גם אם מעט איטי", וחשבון סופי של 297 ש"ח - שזכה להנחת "צהריים עסקית" של 15% - הוא קבע כי מדובר בעסקה משתלמת ביותר.
"יצאנו שבעים, מרוצים וטובי לב", סיכם קרסו את הביקור. עבורו, ג'ויה התגלתה כתחנה איטלקית ראויה, כזו שמוכיחה שאוכל טוב, ידע היסטורי וחברה טובה הם המתכון הטוב ביותר לבריאות הנפש.