"הם חזרו לחיים, והחיים לא פשוטים"
סא''ל (מיל') ד''ר אמיר בלומנפלד, מערך הבריאות מטה החטופים, על שורדי השבי שאינם מטופלים נפשית: "הם כולם זקוקים לשיקום"
למרות שכל החטופים הישראלים שבו ארצה, הסיפור לא נשלם. סא''ל (מיל') ד''ר אמיר בלומנפלד, חבר במערך הבריאות במטה החטופים ולשעבר ראש אגף טראומה בחיל הרפואה, שוחח על כך עם רוני בר און וחיים לוינסון ב-103fm.
"שורדי השבי שחזרו והתקבלו בהרבה התלהבות והתרגשות, צילמו אותם והכול היה נחמד, הכול היה טוב - הם סיפרו את הסיפור, ראיינו אותם, אבל הם חזרו לחיים, והחיים לא פשוטים", אמר. "הם חזרו אחרי תקופה ארוכה מאוד בשבי, אחרי שסבלו מהתעללויות גופניות, נפשיות ומיניות, והם כולם זקוקים לשיקום. אף אחד מהם, למיטב ידיעתי, לא חזר לחיים שהיו לו קודם".
הוא הסביר כי גם שורדי השבי עצמם מתקשים לעיתים לקבל עזרה. "הכינו בהחלט מעטפת, אבל חלק גדול מהם לא רוצה לקבל טיפול כי הוא לא רוצים בכלל להיזכר. חלק מהם יצא עוד לפני שחזרו כל השבים, והם עצמם סבלו ממה שנקרא אשמת הניצול, חלק התחילו טיפול ונטשו אותו באמצע".
כאן עולה בעיה: "אי אפשר לכפות טיפול נפשי, הוא צריך להיות בהסכמה בין המטפל לבין המטופל", הזכיר ד"ר בלומנפלד. "מצד שני ניתן ליצור אווירה ציבורית שאומרת: 'חזרתם, בואו קבלו את זה'".
"נוצר רושם שרק סיפורי הגבורה עלו בתקשורת"
גם לנו יש חלק בשיקומם של השבים. "הציבור עבר מאוד למודים אחרים של פעילות, לכאורה הסיפור של החטופים נגמר", אמר - וזה בהחלט לא המצב. "נוצר רושם שרק סיפורי הגבורה עלו בתקשורת, כשהם מדברים על הקשיים שלהם זה נדחק לשוליים"
מעבר לכך הוא הפציר במקבלי ההחלטות להגדיל את מעגלי התמיכה לשורדי השבי. "ההכרה של המוסדות היא במעגל הראשון בלבד - ההורים בני הזוג והילדים - ואנחנו יודעים שבחלק גדול מהמקרים זאת לא רק קרבה ראשונה", אמר והדגיש: "פוסט טראומה עד לפני כמה שנים הייתה בושה בישראל".
