|
RSS|
האזנה ב־Pocket Casts|
האזנה ב־Apple Podcasts|
האזנה ב־Deezer|
האזנה ב־Podcast Addict
תמוז עושה את צעדיה הראשונים על הבמה בלי לדעת עדיין מי היא באמת. החזרות נערכות בכל מקום שאפשר – במשרדי חברת "הגר" של אריק איינשטיין, בדירות פרטיות ובאולמות זמניים - וההופעות הראשונות חושפות להקה שמחפשת את עצמה תוך כדי תנועה. אין עדיין סדר קבוע, אין עיבודים סגורים, והחופש המוזיקלי גובר על המשמעת. לעיתים זה יוצר רגעים מרגשים, ולעיתים חוסר מיקוד שמקשה על הקהל להבין מה הוא שומע.
הלהקה מצטרפת לסיבובי הופעות גדולים ומחממת את אריק איינשטיין, אך הפער בין השאיפה לרוק מתקדם לבין ציפיות הקהל בולט. ניסיונות להרחיב את המעגל ולהפוך את ההופעה למשהו נגיש יותר, כולל שיתוף פעולה קצר עם אורי זוהר כבמאי, נתקלים בהתנגדות פנימית ומתפרקים במהירות. תמוז מתקשה להתאים את עצמה לפורמט בידורי מובהק ומעדיפה להישאר להקת רוק רצינית, גם במחיר של חוסר הבנה מהצד.
במקביל מתחילים ניסיונות ההקלטה הראשונים. "סוף עונת התפוזים", בגרסתו הראשונה, יוצא לרדיו ולא מצליח לחדור לפלייליסט או לייצר תהודה משמעותית. התחושה היא של להקה שמתקדמת, אך עדיין לא מצליחה לתרגם את החזון שלה לשפה ברורה ומזוהה. הפער בין מה שקורה בהופעות לבין מה שנשמע בהקלטות רק מחדד את הצורך ביד מכוונת.
נקודת המפנה מגיעה עם כניסתו של לואי להב, טכנאי באולפני "טריטון" שחזר בדיוק מארצות הברית לאחר שעבד עם ברוס ספרינגסטין ומביא עמו תפיסה מקצועית וסאונד אמריקאי עדכני. בהדרגה הוא עושה סדר בחומרים, מעצב מבנים ברורים, ומצליח להוציא מהלהקה עוצמה, דיוק וזהות מוזיקלית שלא
היו שם קודם. בין חזרות, הופעות כושלות למחצה והקלטות שלא צלחו, מתחיל להיווצר הצליל של תמוז - כזה שעדיין לא זוכה להצלחה, אך כבר מבשר על משהו גדול שעומד לקרות.
בסדרה "סוף עונת התפוזים" מתחקה דודי פטימר אחר סיפורה של להקת תמוז - מהלהקות המשפיעות במוזיקה המקומית - דרך רגעי הגאות והשפל של קריירה קצרת-מועד ואלבום מופת אחד ששינה את פני הרוק הישראלי.