טליק גואילי, אמו של רס"ל רן גואילי ז"ל שהוחזר לישראל בחודש שעבר, התייחסה לאפשרות כי תצטרף למערכת הפוליטית ושיתפה בתחושותיה על סיום המאבק להשבת בנה שנמשך יותר משנתיים.
על האפשרות כי תיכנס לפוליטיקה, ציינה: "אף אחד לא דיבר איתי. אחרי הטראומה שעברנו אני באמת לא יודעת איזה פניות יש לי ומה אני יכולה לתרום. אני לא מצטנעת. העניין הוא שיש לנו תגובות קשות. אז אתה אומר אם זה שווה לך לחשוב על משהו כזה. בגדול אנחנו נמצאים בפצע מאוד גדול".
גואילי התייחסה לשיבת בנה לקבורה ולתחושות שמלוות אותה מאז באשר לכך: "שקט נפשי יש, אני חושבת. שקט נפשי ומעין תחושה שאני לא חווה את ה-7 באוקטובר עם ספקולציות. הילד בבית. הגעגוע הוא דבר עצום, כמעט כל דבר מזכיר לך אותו, אנשים ברחוב שדומים לו עם הזקן, המשקף שלו, המבנה גוף שלו ואתה מתמלא בגעגוע פסיכי. זה נוכח אצלנו בתחושה אבל אנחנו הולכים באותו קו שאנחנו כבר שנתיים וחמישה חודשים שאנחנו נמצאים בסיטואציה הזו ומעכלים או מנסים להבין. נכון שיש תקווה, בעבוע של המון תחושות, פחדים ופתאום יש איזו ישורת מסוימת".
עוד הוסיפה כי "הזמן לא מקהה שום דבר. הזמן גורם לך להבין שאתה צריך להתמודד, יש לך עוד ילדים, אנחנו בטוחים שזה לא מה שהוא היה רוצה – שנחיה עם תחושה של אובדנות בלתי אפשרית. אנחנו חיים אותו בכל סיטואציה, מזכירים אותו בכל דבר, חוגגים איתו, זה עניין של תפיסה והחלטה".
על הרגעים בהם היא קיבלה את ההודעה על זיהוי בנה, אמרה: "אי אפשר להסביר את התחושה. ישבתי עם בעלי בסלון לבד וזה היה אחד מהרגעים שהיינו לבד. פתאום יש טלפון. איך שהתקשרנו לקצין שלנו, הוא העלה על הקו את הקצינה ואז היא מודיעה לנו שמצאו אותנו. הייתה תחושה שאי אפשר להסביר, זה בא משום מקום".
בנוסף גואילי הודתה על על הכבוד הגדול שעם ישראל העניק לבנה בהלוויתו: "עדיין באים אלינו ועדיין מתעניינים. אני מבינה שאנשים לא רוצים להפריע כי הם מבינים מה עברנו בכל התקופה הזו. לכל שיא יש אחרי. אנחנו חושבים שמה שקיבלנו באמת, היו אנשים שלא הבינו את הסיטואציה, היו אנשים מכרים, וגם אנשים שהיו סתם בטיול והם לא הבינו את הסיטואציה, לא הבינו מה קורה כאן בשבעה ההמונית".