את השיחה פתח רון שלום במחמאות ובמחווה ששברה את הקרח - מתוקים במיוחד לשלומית: "אני מחכה לך כבר כל כך הרבה זמן, קול ייחודי שאי אפשר לטעות בו. אני שמח שאת כאן. כדי לשבור את הקרח, הבאתי לך קצת מתוקים".
אהרון השיבה בחיוך, סיפרה על אהבתה למתוקים, ומשם עברה לדבר על התשוקה שמובילה אותה גם היום בין מופע למופע, ועל החלומות שהיא ממשיכה להגשים. "אני מכורה למתוק. אני אוהבת גם שוקולדים של ילדים, ממולאים. אני מגשימה חלומות, אני הולכת ממופע למופע. אני חולמת, חלמתי לעשות שיר של פוליקר, והגשמתי את זה ועכשיו אני עובדת על עוד שיר שלו. אני חיה בהווה.
בהמשך חזרה אהרון לשנות הלימודים בבית הספר לאמנויות, לחברים לספסל הלימודים שהפכו לשמות גדולים ולזיכרונות מהלהקה הצבאית: "יגאל בשן מהרגע הראשון שהגיע לכיתה, הרגשתי שהגיע סטאר. למדתי עם שלמה בראבא, הלל מיטלפונקט היה מעלינו. זה היה בית ספר לאמנויות, זה היה כמו תלמה ילין של היום. היו מגמות, דרמה, מחול וציור, והייתי בהתחלה בדרמה, ואז הייתי בלהקה צבאית עם שלמה בראבא. אני כבר לא זוכרת מי היה איתי, מתי ואיפה. אנחנו נפגשים ככה מדי פעם, לא קשר רציף, אבל עם הכיתה אנחנו עושים מדי פעם מפגשי כיתה".
"צדי צרפתי הוציא ממני צדדים הומוריסטיים. עשינו חיקויים, זה דור אחר. עשינו פרודיות"
לצד הקול המזוהה והמרגש, אהרון חשפה גם צד אחר באישיותה, כזה שלא כולם מכירים. "אני מצחיקה, אבל רק במצבים מסוימים. כשעבדנו עם צדי צרפתי, הוא הוציא ממני צדדים הומוריסטיים. עשינו חיקויים, זה דור אחר. עשינו פרודיות".
בהמשך, הזמרת סיפרה גם על מופע חדש שעתיד לעלות בקרוב, כזה שמחבר בין הישן לחדש ומעניק פרשנות עדכנית לשיריה האהובים. "יש לי מופע חדש, ב־7 במרץ, עם כל השירים הישנים והחדשים. מה שמיוחד בו זה שהפסנתרן שלי ואני הענקנו לאייל חביב, מוזיקאי נהדר, נתנו לו לעשות עיבודים חדשים לשירים. יש הרכב חדש של תשעה נגנים".
אחד הרגעים המרגשים בריאיון הגיע כשדיברה על מתי כספי - על הקשר ביניהם, על העבודה המשותפת ועל תחושת האובדן: "פרידה כואבת ממש ממש. היה לי קשר מיוחד. הכרתי אותו בתחילת הדרך, וכבר אז היה כיף להיות תחת הצלילים של הגאון הזה. במשך השנים הייתי פוגשת אותו באירועים אבל לא עשינו משהו קרוב. בתקופת הקורונה, הראשונה אני חושבת, היה יום שהוא בא, עשו לי יום הולדת במסעדה, וברגע האחרון הוא נבהל כי היו הרבה אנשים וכזה נעלבתי ממנו, אמרתי לו 'אתה חייב לי', והוא אמר 'אני אתן לך שיר תמורת זה', ואז נוצר קשר".
"כשעובדים עם מתי, זה ללכת לאורו, בדרכו"
אהרון תיארה את תהליך העבודה האינטימי בביתו של כספי, ואת החוויה המוזיקלית והאנושית שחוותה לצדו: "הוא העניק לי שיר שהוא כתב לאשתו. אז נכנסתי אליו הביתה, עוד לא הלכנו לאולפנים. ובחדר שלו עם מחשב קטן, הוא הפיק את השיר הזה וניגן, והדריך אותי, וממש נכנסתי לעולם הגאוני של כספי. כשעובדים עם מתי, זה ללכת לאורו, בדרכו, ונתתי לו יד והוא לקח אותי איתו. היה לי איתו קשר נפלא, כי גם כאדם היה לי כיף לשבת איתו ולקבל תובנות מקצועיות. היה לו גם הומור מדהים, הומור קטן ודק, אבל חזק מאוד. כן, זאת אבדה גדולה. אבל מצד שני, זאת הכרת תודה לכל מה שהוא השאיר לנו".
את הריאיון חתמה במסר אופטימי ומלא תקווה לימים טובים יותר: "מאחלת שיבואו ימים טובים ושנתגבר על כל מה שעברנו. בואו נאמין בזה, אני זורמת. תודה לכם. אפשר לבוא גם מחר?".
