הזמר והיוצר, יונתן מרגי, בריאיון כן וחשוף אצל איריס קול ב-103fm סיפר על השנה המורכבת מעבר לים, על הקונפליקט בין הקריירה בארה"ב לבין הבית בישראל, ועל הבחירה להוציא דווקא עכשיו אלבום בלדות אישי בעברית.
תחילה שיתף מרגי על הגעגוע שנכנס אל תוך השירים והיצירות בעברית, גם מעבר לים: "הרגשתי הרבה געגוע במהלך השנה הזאת, והרבה מזה נכנס לאלבום. אני עכשיו מדבר איתך מאל־איי, אני בדירה שלי, ואני עושה ביקורים בארץ, אבל בזמן כל העבודה פה, היה לי חשוב גם לעשות אלבום בעברית".
בהמשך, דיבר על הגעגוע לבת זוגתו אנה ועל הקונפליקט שחווה בקריירה: "הגעגוע שמרגישים בתוך האלבום הוא כמובן לאנה. אבל מעבר לאנה, למשפחה שלי, לחברים שלי, לשתי האחיות הקטנות שלי, שנמצאות בתוך הרצועה באלבום. האלבום מדבר על המסע שלי בשנים האחרונות ועל הניסיון לפתח שתי קריירות - אחת עם קהל שאני רק מחכה לחזור ולראות, ואני יודע שהם מחכים לראות אותי. ובצד השני של העולם, בארה״ב, אני מנסה לפתח משהו מאפס. זה דורש הרבה זמן והשקעה, והתמדה, וכל מה שזה מביא איתו. והקונפליקט הזה, ההלוך וחזור, מביא איתו המון. את השאלה מה זה בית, ואת התחושה שמצד אחד אני על גג העולם, אבל מצד שני אני בודד כאן".
על ההתבגרות האישית והמקצועית שבאה לידי ביטוי באלבום החדש, אמר: "בהרבה מובנים, המאות שיעורים שלמדתי לאורך הקריירה שלי נמצאים באלבום הזה, לא כשיעורים, אלא אני מספר את החוויות שלי, הילד שהייתי ומי שהפכתי להיות. מערכת היחסים שלי עם עצמי, והטרנספורמציה של הדברים שלמדתי. איפשהו בתחילת תהליך הכתיבה של האלבום הבנתי שיש לי המון מה להגיד, והייתי רוצה לעשות את זה דרך אלבום בעברית, ולאט לאט זה מה שעשיתי".
כמו כן, הרחיב על הפריצה הגדולה בגיל צעיר, ועל המרחק הרגשי שנדרש כדי להבין את הרצונות שלו: "זה היה הכול מהכול ברגע, הכול קרה נורא מהר. אני עוד הייתי ילד, לא יכולתי להבין כלום. פשוט הלכתי עיוור אחרי כל הטירוף שקרה לי. הכול, מהדברים הגדולים עד לקטנים, זה נגע בהכול. ככל שהתבגרתי והתפתחתי ולמדתי, הבנתי במי אני רוצה להקיף את עצמי, באילו אנשים. ושתיים, מה נכון לי ואיך אני רוצה להתייחס למוזיקה, לאן אני רוצה להגיע ולשאוף. כל השאלות האלו, כשיצאתי מ'כוכב הבא' בגיל 18, לא הייתי מוכן לשאול אותן בכלל".
מרגי שיתף גם על החלום הבינלאומי, ועל הבניין האיטי שהוא בונה לקריירה בארה''ב, בלוק אחרי בלוק: "יש לי המון רצונות, שבהרבה מובנים מנוגדים אחד לשני. בקריירה, הרצון שהוא הכי־הכי זה להצליח להביא את המוזיקה שלי לכמה שיותר אנשים בעולם. שזה יקרה פה, בארה״ב. יש לי פה צוות גדול בארה״ב, עם המון אנשים שבורכתי לפגוש, והם עסוקים בלפתח את הקריירה שלי כאן. ובין השאר אנחנו מסתכלים על כל האמנים שקיימים, ולראות איך אני יכול להשתלב. אין לי פה עדיין קהל, יש לי ניצנים של דברים. זה לשים בלוק על בלוק על בלוק, לבנות את הדבר הזה. וגם במקביל לזה, שפת העם שלי היא עברית. דרך הביטוי הראשון שלי היא בעברית".
לסיום, שיתף על ההחלטה לא לוותר על העברית: "אני מרגיש שאני רוצה לעשות מוזיקה בעברית, אני לא אוותר על זה. למרות שבתכל'ס זה היה הגיוני אם הייתי מתרכז בלפתח פה את מה שסיכנתי המון בשבילו, אבל לא יודע. אני לא מוכן לוותר על זה. אני לא יכול לחכות לחזור, להופיע עם השירים. הבארבי, מי שלא היה שם לא יכול להבין את התחושות שלי".