שניים עד ארבע
עם רון שלום ויואב כהן

"אני מרגיש שזכיתי, בזכות - ההתמדה"

הזמר בניה ברבי בראיון אישי על יצירתו החדשה והדרך שעבר מאז פריצתו: "כששמעתי את האלבום, זה נשמע כאילו שאני לא חי פה"


הזמר-יוצר, המוזיקאי והמלחין, האיש והגולגול, בניה ברבי, שוחח עם רון שלום ויואב כהן ב'שניים עד ארבע' ב-103fm על אלבומו החדש, תחושת השליחות כאומן, החלום להופיע בקיסריה, ההתרגשות מהקהל ועל הסיפורים האישיים שמאחורי השירים.

תחילה שיתף על תהליך היצירה לאלבומו החדש ועל התפיסה האישית שמובילה אותו בעשייה היומיומית: "תשמע, אנחנו בתקופה שאתה רוצה להוציא שיר ואלבום, והכול בבלבול. אני מוציא מלא, כל הזמן. יש לנו במשרד תאוריית אופה הלחם - כשאופה קם בבוקר, הוא קם ואופה לחם? אז אותו הדבר איתי, אני קם בבוקר ועושה מוזיקה. אני אולי רוחניק, אבל היום באתי עם נעליים. כרגע בלב שלי אני לא רוצה סיני, אני רוצה להישאר פה".

בהמשך, התייחס להתמדה, ולדרך הארוכה מאז אלבומו הראשון: "תמיד אומרים 'התמדה', לא משנה מה תעשה. פתאום, עשור מאז האלבום הראשון, זה 11 בתכל'ס, אבל רגע לעצור ולהגיד תודה לכל האנשים מהשיר הראשון שבאו, כשהיו רק 30 איש בבתי קפה, 20 שקל לכרטיס. אני בהתרגשות עצומה. אני מחכה ללדת את הדבר הזה. ולדבר עם כל הקהל שמצפה לזה, והכרטיסים עפים. זה בסוף האמונה בין הקהל לאומן, שאתה אומר 'חלף זמני', ופתאום הקהל מחזיר לך כזאת אהבה, ואני מרגיש שזכיתי, בזכות ההתמדה".

"כשעליתי לבמה אמרתי לעצמי 'בואנה, זה לא גדול עליי'"

ברבי שיתף בחלום להופיע בקיסריה ושיתף ברגע מכונן שחווה כאורח בהופעה של שלומית שבת: "קיסריה זה אבן דרך גם בקריירה. אני זוכר שהתארחתי אצל שלומי שבת, והייתי מאחורה, חיכיתי לעלות לאירוח, והסתכלתי על הים, ואמרתי 'אני רוצה את הקהל של שלומי, אני רוצה את הקהל הזה'. פתאום הבנתי מה אני מחפש. כשעליתי לבמה אמרתי לעצמי 'בואנה, זה לא גדול עליי', הרגשתי שזה שלי. הרגשתי ביטחון חיובי. אני הצלחתי לראות את האנשים ולחייך אליהם, זה ריגש אותי מאוד".

עוד סיפר על הגשמת חלום אישי בטיסה ללוס אנג'לס, ועל המפגש המפתיע במהלך הדרך: "אחי, טסתי שלושה ימים ל־לוס אנג'לס כאילו נסעתי לסיני. אין מרגש מזה, הגשמתי חלום ילדות. האנשים שמנהלים את האומנים, אנשים לא מבינים כמה הם הפסיכולוגים שלנו, וכמה בזכותם אנחנו איפה שאנחנו נמצאים היום. נחשו ליד מי ישבתי בטיסה? ליד נועה תשבי".

"אבל בסוף, אתה יושב על הפסנתר בשלוש בלילה והדמעות מגיעות"

לסיום, התייחס לשיר 'כשבא געגוע', ולדילמה בין הרצון לשמח לבין לכתוב על המציאות המורכבת במדינה: "כתבתי על בן דוד שלי שהוא סגן מפקד גדוד ב־חטיבת גבעתי. אני רציתי שירים שמחים באלבום. התפקיד שלי זה לעשות שמח, כאילו לעצום את עין שמאל. אבל בסוף, אתה יושב על הפסנתר בשלוש בלילה והדמעות מגיעות. ואני בטוח שכל אחד עשה את הכי טוב שלו עבור המדינה. והשיר הזה והשיר 'שעון מעורר', השירים האלו לא היו אמורים להיות באלבום. אבל כששמעתי את האלבום, זה נשמע שאני לא חי פה. אני מבין את השליחות שלי, אני רוצה שאנשים יצאו עם אור אחרי ההופעות שלי. אנחנו יודעים שקשה, אבל לי בא שנראה את הטוב, זה אני באמונה שלי כשאני כותב. שלחתי את המילים לאנשים, והם בכו לידי. ואמרתי אוקיי, זה יהיה חלק מהאלבום. זה שאלות שלך בתור אומן, את מי אני מייצג".

23/02/2026
בניה ברבי
בניה ברבי  |  צילום משה שי פלאש90
Paris