האם האיראנים לא השתמשו עדיין בכל בטילים שיש להם? האם ארה"ב וישראל באמת מרוצות מההישגים של המבצע או שמא זה רק הצהרות? עמוס הראל ('הארץ') וד"ר אל"מ (מיל') מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במרכז דיין לחקר המזה"ת באוני' ת"א, שוחחו על התפתחותו של מבצע שאגת הארי.
הראל הביא את נקודת מבטו. "לא מביאים את הנתונים המלאים אבל די ברור שיש פער בין המטרות הצבאיות, שמושגות בצורה מלאה יחסית, לבין המטרות האסטרטגיות המורכבות יותר", ציין הראל. "אי אפשר לעמוד בציפיות האסטרטגיות האלו לאורך זמן, למי יש יותר אורך נשימה ועצבים. כדאי לשים לב לתקיפות הישראליות על מתקני הנפט", טען בנוסף.
מילשטיין הביע דאגה מהיעדר האסטרטגיה הברורה לשיטתו של ארה"ב וישראל: "אנחנו בעצם כמעט הגענו לאותה נקודה. הגענו לאותה נקודה די מסורתית בישראל, אנחנו ממצים שלב מסחרר במישור הצבאי אבל נכנסים לשלב שפה לא אוהבים אצלנו, אפילו מלגלגים עליו, וזה נקרא אסטרטגיה. מה אנחנו עושים עם כל הדברים האלה? חבל שלא לקחנו כמה לקחים מהמלחמה הלא מתוחקרת מספיק בעזה כדי ליישם אותם באיראן. למשל מתי לראות שהמאמץ הצבאי פחות או יותר חוזר על עצמו ולא משיג דברים משמעותיים".
עוד אמר: "דבר נוסף שמתחיל הדאיג אותי זה תמיכה בכוחות פריפריאליים, הכוחות הכורדים, מתוך אמונה שהם יביאו את ההישג המיוחל וימוטטו את השלטון באיראן. אני חושב מה מעידים סוג המהלכים שלנו? יכול להיות שזה מעיד על פערים בתוכנית הגדולה וזה עוד פעם מחדד את השאלה של עשינו מהלכים צבאיים נהדרים, איך לוקחים אותם ומתרגמים אותם לשינוי מציאות".
בהמשך הסביר: "אני משתדל לא להיות חמוץ ומשבית שמחות. לפעמים ההצעה של השאלה יכולה להיות במובן של כמה זמן אתה ממשיך. האם אנחנו דובקים באיומים הקיומיים, הגרעין והטק"ק, או שאנחנו ממשיכים לדבוק במיטוט המשטר בלי שזה יקרה? כדאי שנתחיל להציב את הדילמה הזו. הדילמה הזו לא מלובנת מספיק על ידי ההנהגה מול הציבור. מה היעד? מה התכלית המרכזית של המבצע? אני חושב שכדאי שנדבוק בנטרול האיומים הקיומיים. כדאי שנתחיל לפתח דיון על זה שיכול להיות שבסוף המערכה הזו ישאר משטר מאוד מקווה שהוא יהיה מוכה, חלש ומוגבל, אבל שנתחיל לראות שיש יעד מוגדר ושלא המלחמה עצמה היא האסטרטגיה."