ביהדות זרמים שונים, אבל במדינת ישראל הסטטוס קוו הוא עדיין היהדות האורתודוקסית, כאשר זרמים שונים של היהדות הליברלית לא זוכים לאותו יחס. בפרק ה-20 בפודקאסט 'הרפורמיסט.ית' בהגשת עורכת הדין אורלי ארז לחובסקי והעיתונאי רענן שקד, פתחו השניים את העונה החדשה בשיחה אישית על היהדות הרפורמית, איך הם מתחברים אליה ומה התפקיד שלה בציבוריות הישראלית.
"גדלתי בבית חילוני בחיפה בנווה שאנן של שנות ה־80, והיה לי ממשק עם הדת כי אמא שלי התחתנה פעם שניה עם גבר שומר מצוות, אבל לייט", סיפר רענן בפתח הפרק. "הממשק הראשון שלי עם התנועה הרפורמית היה במהלך השירות הצבאי, הרגשתי צורך להתפלל שהפתיע אותי בזמן אמת. התחלתי להתפלל, לא בצורה מסודרת ולא במועדים הנכונים, ואחרי שהשתחררתי נשארתי אדם חילוני. היום אני מגדיר את עצמי כחילוני-מאמין. משום שהתגוררתי בתל אביב אז אפילו פיזית המקום הכי קרוב אליי היה 'בית דניאל' של התנועה הרפורמית, והגעתי לשם. מהרגע שבו נתקלתי ביהדות המתקדמת, הבנתי שבמידה רבה מצאתי את הדבר הנכון לי מבלי לכפות את צרכיי ועמדותיי על אחרים. זה מאפשר לי להיות חילוני מאמין עם פרקטיקות חילוניות, אבל אני זקוק לדת ואמונה מסוימת בחיי ומורי דרך, וזה נותן לי את זה ומאפשר לי חיבור ככל יכולתי. איש לא כופה עליי יותר ממה שאני יכול או רוצה והדברים נעשים בשפה שאני מבין, והרגשתי שזה פרקטיקה יהודית נכונה לזמן הזה.
עוד הוסיף: "בהכירנו את היהדות קצת, זו דת שידעה להשתנות לאורך שנים עד שבשלב מאוחר ומתקדם יחסית היא הוקפאה למעשה על ידי גורמים אורתודוקסים שונים, ולתפיסתי היהדות צריכה להיות דינמית אם היא רוצה לשרוד, והדינמיקה הזו מתבטאת בעיניי הכי טוב בבית של היהדות המתקדמת. אני מרגיש שזו הדרך שנכונה לי לצרוך ולהיות חלק. אני לא אתאיסט ולא תופס את עצמי ככזה או כופר בקיומו של כוח עליון, ואין לאיש מאיתנו שום ודאות, אבל אני רוצה לחשוב שאנחנו לא לבדנו ביקום, ובהינתן זה חשוב לי לקיים פרקטיקות מינימליות אבל שחשובות לי ובדרכי. לכן בחגים מסוימים ובאירועים מסוימים אני הולך לבית כנסת, אם אני מרגיש שכמעט מתתי אני הולך לקרוא הגומל. מעבר לזה יש טקסים - לפני מספר שנים הילד שלי הגיע למצוות, רצה לעלות לתורה ושמחתי מכך - שירותי דת זה משהו שגם אנשים חילונים, בטח בישראל, רוצים וזקוקים לו. אני יודע שאני רוצה וזקוק וזה המקום שהכי נוח ונעים לי בו - ואני מזדהה עם המטרות, הסיבות והדרך".
עריכה: עומר אוקון