"הם מאמינים שמי שימצמץ קודם זה טראמפ"
ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן במכון INSS, טען: "האיראנים באמת מאמינים שזו מלחמת ההישרדות שלהם, המשמעות של כניעה בעיניהם היא שהמשטר יקרוס"
המציאות הביטחונית במזרח התיכון ממשיכה להכתיב קצב אירועים מסחרר, כאשר העיניים נשואות כל העת לעבר טהראן בניסיון להבין האם הלחץ הצבאי והכלכלי המופעל על הרפובליקה האסלאמית אכן מניב פירות. בשעה שישראל וארה"ב ממשיכות במאמצי גריעת היכולות של ציר הרשע, עולה השאלה האם המשטר האיראני קרוב לנקודת שבירה או שמא הוא נערך למלחמת התשה ארוכת טווח. ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, שוחח עם גדעון אוקו ועמיחי אתאלי ב־103fm וסיפק הצצה למתרחש בתוך מסדרונות השלטון בטהראן ולתפיסת הניצחון הייחודית של האייתוללות.
לדברי צימט, קשה להגדיר את המתרחש בימים האחרונים כהתאוששות מלאה, אולם ניכר שינוי בהתנהלות האיראנית מול הלחץ הכבד. "יש בהחלט נטייה של האיראנים להתחיל לחיות תחת המציאות החדשה שנכפתה עליהם. כמו שראינו ביום שישי בתהלוכות יום ירושלים העולמי, הם אפילו לא מנסים להסתתר, לא האנשים הפשוטים, בכירי הממשל. לא כולם. ולכן נראה שגם הם עבור ל'מוד' קצת שונה", הסביר צימט את היציאה של הבכירים לשטח למרות הסיכונים הביטחוניים הברורים.
הוא הוסיף כי "עצם העובדה שיוצאים בכירים איראנים החוצה, בסוף מישהו שיוצא החוצה גם אם מקיף עצמו באותו שלב בהמוני אזרחים, בסוף צריך להגיע ולחזור משם. כך שיש נטילת סיכון מסוים. מי שמקווה שבימים הקרובים ההנהגה האיראנית תקבל החלטה להיכנע, לפחות מההצהרות שלהם ברור שזה לא הכיוון - להפך".
אחד האלמנטים המרכזיים המניעים את העקשנות האיראנית הוא תפיסת המערכה כמאבק קיומי על הישרדות המהפכה. צימט הדגיש כי "הם באמת מאמינים שזו מלחמת ההישרדות שלהם, אין להם יכולת להיכנע משום שמשמעות הכניעה זה שהמשטר האיראני קורס, ולזה הם לא יכולים להסכים". הוא ניתח את המערכה מנקודת מבטם של האיראנים, וטען כי "הם מעריכים שמי שימצמץ קודם זה לא הם, זה הנשיא טראמפ, שלא יכול להמשיך לאורך זמן לקיים את המציאות שנכפתה".
כמו כן, העריך כי נקודת התורפה של המערב היא הסבלנות הציבורית והמחיר הכלכלי, ולכן "בסופו של דבר מספיק שמחיר הנפט ימשיך לעלות והשיקולים הכלכליים והפוליטיים יהפכו להרבה יותר דומיננטיים. בסופו של דבר, בראייתם, הנשיא טראמפ ייאלץ לקבל החלטה לסיים את המערכה הזאת".
"בסוגיה הגרעינית אני לצערי לא משוכנע שאפשר לעשות הרבה"
ההבדל המהותי ביותר בין ישראל וארה"ב לבין איראן טמון בהגדרת הניצחון, אמר צימט. בעוד שהמערב מחפש הישגים צבאיים מדידים, עבור המשטר בטהראן עצם הישארותו על הכיסא מהווה הישג מספק. "בשונה מאיתנו והאמריקנים שיבחנו את תוצאות המערכה בסוגיות קונקרטיות - האם יש לאיראן יכולת לשקם את מערך הטילים, האם יש לה יכולות גרעיניות שיכולות לשמש אותה לפרוץ קדימה, מה קורה עם יציבות המשטר; בראיית המשטר האיראני, וזה היה גם במלחמת 12 הימים וזה יהיה יותר בולט הפעם, אם המשטר שורד את המערכה, לא משנה מה הנזקים ומה המחיר שאיראן שילמה הם מבחינתם ניצחו את המערכה", ציין צימט.
למרות ההישגים הצבאיים, צימט מצנן מעט את ההתלהבות והסביר כי לכוח צבאי יש גבולות גזרה ברורים, במיוחד מול פרויקטים מורכבים כמו הגרעין או יציבות המשטר. "כל עוד המערכה ממשיכה צריך להמשיך במאמצים לגרוע לא רק יכולות משגרים גם יכולת לשקם את המערך אחרי שמהלמה תסתיים - פגיעה נמשכת בייצור, במנהרות", הבהיר.
באשר לשאיפות הגרעין של טהראן, התמונה מורכבת אפילו יותר: "בסוגיה הגרעינית אני לצערי לא משוכנע שאפשר לעשות הרבה, משום שהחומר 440 קילוגרם של אורניום מעושר לרמה 60 אחוז ויכולות גרעיניות נוספות, לא בטוח שניתן באמצעות תקיפה צבאית להשמיד".
"אין דרך להביא לקריסתו של המשטר במהלך צבאי אווירי"
ומה לגבי החלפת השלטון? כאן צימט העריך שהשינוי יצטרך להגיע מבפנים, ולא דרך תא הטייס. "סוגית המשטר, אין דרך להביא לקריסתו של המשטר במהלך צבאי אווירי. כל מה שניתן לקוות שהמשך הפגיעה במנגנוני הדיכוי של המשטר לכשהציבור האירני ייצא לרחובות ואני מניח שתהיה חידוש של תנועת המחאה אז אולי הציבור יתייצב מול משטר יותר חלש. אבל גם זה כנראה אי אפשר להשיג בדרך הצבאית הקונבנציונלית".
בשורה התחתונה, נראה כי האיראנים רחוקים מלהניף דגל לבן, והדרישות שלהם רק הולכות ומקצינות. "כרגע האיראנים לא זו בלבד שאינם משדרים נכונות לחזור לשולחן המו"מ הם אפילו אומרים שהם לא מוכנים לקבל הפסקת אש שאין במסגרת ההתחייבות אמריקנית לשלם פיצויים לאיראנים על נזקי המלחמה והדבר השני - לקבל ערבות אמריקנית שלא תהיה מלחמה נוספת לאחר שהמלחמה מסתיימת. אני חושב שהם יכולים לנקוט מהלכים שיגבו מחיר כלכלי גם לאחר שטראמפ יקבל החלטה שהוא מפסיק את האש".
