הילה חדד חמלניק, לשעבר חברה בצוות הפיתוח של כיפת ברזל, התייחסה בשיחה עם גדעון אוקו ועמיחי אתאלי בתוכנית שבע תשע ב-103fm לאופן פריסת ההתרעות שניתנת של פיקוד העורף ולהתרופפות המשמעת הציבורית.
חדד חמלניק טענה כי "אני חושבת שאנחנו חווים עייפות כציבור. ממש מתישים אותנו עם ההתרעות, אזעקות, הנחיות. היה מזג האוויר קצת לא יציב בימים האחרונים, אז הרוח למשל יוצרת התרעה הרבה יותר רחבה ממה שמופעלות בסוף אזעקות. יש פרמטר של רוח ולכן האליפסות שנוצרות הן הרבה יותר גדולות. לגבי אזעקות שלא מגיעות, תראו אנחנו קצת התרגלנו לאיזושהי הנחיה מקדימה. היכולת לתת הנחיה מקדימה, זה לזהות את השיגור מאוד מוקדם, להיות בטוחים שמזהים את השיגור ואז מפעילים התרעות, אנחנו רואים קו עדין בין להפעיל אזעקה על כל דבר ללא להפעיל. צריך גם עם זה להיות זהירים".
עוד הוסיפה: "בהחלט יכול להיות יציאה של טילים שלא זוהתה ולכן מופעלת אזעקה. זה לא קורה הרבה אבל בהחלט יכול לקרות ובטח טילים מהצפון שעבורם אין התרעה מוקדמת כי אין מספיק זמן. זה דורש מאיתנו כציבור בעיקר לא להתעייף ולא להישחק מהדבר הזה. חיל האוויר והאמריקנים ממשיכים לתקוף שם. קצב הירי יורד. מה שתמיד מנצח זה אם שומעים אזעקות ואז פשוט להיכנס למרחב המוגן. צריך להבין שאם קיבלנו התרעה מוקדמת זו סוג של פריווילגיה שמאפשרת לנו להיערך קצת עם יותר אוויר לאזעקה שתבוא או למי שאין מרחב מוגן להתחיל להתקרב אליו אבל זו מלחמה".
על הסיכון שקיים עבור נהגים שממשיכים לנהוג גם בעת אזעקה, הבהירה: "יש סיכון משני היבטים. יכול ליפול עליך משהו שאתה ברכב ואז הנזק גדול, בדרך כלל עלולה לפרוץ שריפה וכו'. אבל זו סכנה נוספת כי גם אם לא ייפול עליך, עלול ליפול על הכביש, רכב אחר שפתאום בולם, הסיכון להיות על רכב שנוסע 90-80 קמ"ש, הוא סיכון מאוד גדול. חבל על הכמה דקות האלה. עדיף לעצור בצד, לצאת מהרכב ולשכב על הרצפה. הרסיסים האלה מגיעים מאוד לוהטים ועלולים פשוט להצית את הרכב".
עוד ציינה: "אנחנו רואים בתמונות שפוגעים רסיסים שיש רכבים שרופים מדי פעם. הרכב הוא ממש מקום לא להיות בו. אנחנו רואים התרופפות ברכבים בנסיעה ואנחנו רואים התרופפות באנשים שיוצאים לפני הנחיה של פיקוד העורף. אנחנו כציבור חייבים לנשום עמוק, לגייס כוחות ולהקשיב להנחיות שמצילות חיים. הרבה תלוי בציבור, אנחנו כן רואים שהירי בהחלט פוחת".