"זה השתבש - או שאולי זה הצליח לה בענק"
מרית בן ישראל כתבה את 'מותה ומותה של אמא שלי', המגולל את סיפור פרידת אימה מהעולם: "כולם אמרו שנפטרים בתוך שעתיים - היא נרדמה לשבועיים"
רות בן ישראל הייתה דמות נערצת עוד בחייה. כלת פרס ישראל למשפט, אמנית מוערכת, ונצר למייסדי העיר תל אביב, אך מתברר שגם סיפור מותה היה ייחודי. היא בחרה להיפרד מהעולם לפני כשש שנים בהיותה בת 88.
"מותה ומותה של אמא שלי" - זו לא שגיאת הקלדה, זה שמו של ספרה החדש של הסופרת מרית בן ישראל שהתחקתה אחר מותה של אימה. בשיחת עומק עם ורדה רזיאל ז'קונט ב-103fm, סיפרה בן ישראל על ספרה ועל דמותה החד פעמית של אימא שאין שנייה לה.
בספרה האוטוביוגרפי של האם מופיע סיפור משפחתי מצמרר שהשפיע לא מעט על שם ספרה של הבת. מרית סיפרה: "היא מספרת על האמא של הסבתא שלה שכנראה קברו אותה בחיים מהר מהר לפני כניסת השבת. הוציאו אותה מהקבר שלושים שנה לאחר מכן, ומצאו אותה בתנוחה אחרת עם תכריכים קורעים, כאילו שהיא ניסתה לצאת. סיפור אימה שכזה".
אבל יש סיבה נוספת לכך, מותה של האם הוא בעצם תהליך. "יש פלא בכתיבה - עד שאת לא כותבת משהו, את לא יכולה להגיע לשכבה הבאה שלו. עד שאת לא מגיעה לפנייה, את לא רואה מה שיש הלאה. כתבתי את הסיפור כמו שהוא, אבל רק כשכתבתי אותו שמתי לב לתבנית", הסבירה.
אלה האדנים שעליהם את תולה את הסיפור המשפחתי שלך. אבל קודם כל החגיגה שאמא שלך עושה בגיל 88 אחרי חיים מלאי מעש", אמרה ורדה.
"אמא שלי שתתה את השיקוי, התכוונה למות ואז שבועיים שלמים היא לא מתה. על זה הסיפור", השיבה לה מרית. "אחותי חשבה שרק שתינו נהיה איתה כשהיא נפרדת, אבל שני הבנים שלי אמרו: מה זאת אומרת? אנחנו רוצים להיות עם סבתא רותי כשהיא נפרדת. גם הם סמכו עליה".
"זה השתבש, או שאולי זה הצליח לה בענק", אמרה בהמשך בן ישראל. "מה בעצם עיכב אותה? היא הייתה הרפתקנית גדולה, כי היא כנראה חיכתה קצת. כולם אמרו שנרדמים תוך שתי דקות, ונפטרים בתוך שעתיים, אבל היא נרדמה תוך שתי שניות. היא נשכבה, שאלתי אותה אם היא רוצה שישירו לה שיר ערש, אבל לא היה מי שיענה לי כי היא כבר נחרה".
"הבן הבכור שלי אמר: 'זאת סבתא רותי, צפו להפתעות'"
"כולנו חשבנו שזה מייד יקרה, וזה לא קרה. לא שעתיים ולא ארבע שעות. הבן הבכור שלי אמר: 'זאת סבתא רותי, צפו להפתעות'". הוסיפה מרית. "מה עיכב אותה שבועיים? היו לנו כמה תשובות לזה. הראשונה הייתה שבימים האחרונים לפני שהיא מתה אמרתי לה שיש לנו מזל שאבא מת לפניה, ולכן היא הייתה יכולה לפתוח את הלב לאנשים אחרים. היא חשבה על זה קצת, ואמרה: 'כן, אתם שלב ב''. בסוף חייה קודמנו להיות שלב א'. היינו עוד יותר שלב א' בשבועיים האלה כי היינו רק אנחנו איתה".
"מאוד צחקנו, אבל אולי יש בזה אמת"
נושא נוסף שלא נסגר עד הסוף היה דווקא המטפלת שלה. "התברר שהמטפלת בכתה מאוד גם כי הויזה שלה עומדת לפקוע. אמא שלי, שהייתה אישה מאוד מעשית, התקשרה למתווכת ואמרה לה: 'אני מרגישה שאני עומדת למות', ולאחר שהיא הבטיחה לדאוג למטפלת ולשמור עליה, היא הרגיעה אותה. המטפלת אמרה שלפי דעתה היא נשארה בחיים עד שיסדרו לה את הויזה. מאוד צחקנו, אבל אולי יש בזה אמת".
מוות של אם הוא נושא כאוב, מרית בן ישראל סיפרה כי אמא הכינה את המשפחה היטב לפרידה הזו. "הרבה אנשים מגיעים לזקנה ורוצים למות, והמשפחות שלהם לא מוכנות להכיר בזה, אבל אמא שלי לא פחדה מהמוות. היא דיברה על כך בצורה הכי חופשייה, ותמיד אמרה שהיא רוצה לבחור איך לחיות ואיך למות. לכן כשהיא הודיעה שזה עומד לקרות, לא הרגשתי שיש לה ספק או שמדובר בדיכאון של זקנה".
"היא פשוט הייתה ישרה באופן מולד וטבעי"
"עוד דבר אופייני לאמא שלי - היא הייתה אישה ישרה באופן שקשה להבין אותו", אמרה בהמשך. "זה לא היה עניין של עקרונות מוסר, היא פשוט הייתה ישרה באופן מולד וטבעי, כמו שאי אפשר לשנות את צבע העיניים. אם הייתי צריכה לדעת מהו סאבטקסט לפי אמא שלי, לא היה לי סיכוי, כי היא אמרה את מה שהיא חשבה. כל החיים הכינו אותי לזה, כולם ידעו שהיא כזאת".
