"כשנודע לי על מותו, נגמרו לי המילים"
שגיא טולדנו, חברו של רס"ב (מיל') ברק כלפון ז"ל, סיפר כיצד קיבל את הבשורה המרה: "ניגש אליי בריצת בוקר חבר משותף ושואל אותי 'האם ברק נהרג?'"
שגיא טולדנו, חברו של רס"ב (מיל') ברק כלפון ז"ל, סיפר בשיחה עם גדעון אוקו ועמיחי אתאלי בתוכנית שבע תשע ב-103fm כיצד נודע לו על מותו של חברו וכמו כן שיתף על החברות ביניהם.
בפתיחת דבריו טולדנו נזכר איך קיבל את הידיעה הקשה: "ההיכרות הראשונית שלנו היא מהיישוב עדי בצפון. ניגש אליי בריצת בוקר חבר משותף ושואל אותי 'האם זה נכון?'. לרגע לא הבנתי. אני שאלתי אותו: 'מה נכון?' והוא עונה לי בחזרה: 'שברק נהרג'. פשוט באותו רגע נעלמו לי המילים וזהו. אז עוד טלפון, עוד טלפון או שניים וככה אני מקבל את ההודעה. היינו חברים טובים בשנים האחרונות, התאמנו ביחד ומדי פעם רצנו ביחד ובעיקר גם דרך מקום העבודה בחברת רפאל. באופן כללי ברק התחיל שם בתור מהנדס מכונות ועשה הרבה תפקידים, הוא התקדם להיות מנהל מחלקה ובשנה האחרונה הוא הגיע להיות מנהל פרויקט".
זאת ועוד טולדנו התייחס לאישיותו המיוחדת של כלפון: "ברק בערב החג חזר הביתה להתרעננות, לאחר מכן חזר למילואים וביום חמישי אחרי החג הוא הגיע לעבודה כדי להשלים פערים כשהוא היה כביכול בהתרעננות. בין לבין הוא ליווה את אבא שלו לבדיקות רפואיות. יום רביעי חזר לעבודה עם נשק וביום חמישי נסע ללבנון. זה משהו שיכול להראות את האינטנסיביות של התקופה האחרונה ובכלל את ברק כאדם, ההירתמות שלו למשימה, את המחויבות שלו. הוא השתחרר ממילואים וחזר שוב. הוא אמר שהוא לא יכול ושכל עוד חסרים חיילים הוא שם. הוא חזר אחרי ה-7 באוקטובר. איש אשכולות, מקצוען, איש משפחה, לא משנה באיזה דיון או פגישה, אם הבת מתקשרת הוא ישר היה עונה. הוא היה אדם אופטימי, קליל, לא לקח הכול קשה, גם אם מתעצבנים, וגם אם היו אנרגיות לא טובות אז הוא ידע להגיד מילה. היה לו צחוק גדול ומדבק, אין אחד שלא אהב אותו ולא נקשר אליו".
"זה בן אדם שבאמת אתה מסתכל עליו ואומר שאתה רוצה להיות כמוהו"
בהמשך טולדנו התייחס לשיח הקרוב ולדינימיקה המשותפת שהיו ביניהם באופן יומיומי בעבודה ובחיים בכלל: "בזמן הריצות שלנו דיברנו הרבה על העבודה, החיים והמשפחה. כמה שאפשר היה לדבר בריצה. אני הכרתי את המשפחה בעיקר מהסיפורים, גם מהיישוב, זה יישוב קטן, כולם מכירים את כולם. עולה לי בראש בעיקר החיוך הגדול, האהבה לחיים, הקלילות והאופטימיות. קשה להאמין שהחיוך שלו נדם. עבדנו ביחד בצורה יותר אינטנסיבית בשנה האחרונה. אנחנו בעבודה ישבנו גב אל גב, אני דוחף אותו עם הכיסא והוא מחזיר לי. אנחנו עבדנו בפרויקטים עבור צה"ל".
עוד אמר על עבודתו של עמיתו: "אני יכול להגיד שבעיקר בתפקיד שבו הוא היה הקשר עם הלקוח הוא אינטנסיבי. הקשר עם הלקוח הוא כמעט לכל אורך שעות היממה, מאוד אינטנסיבי. התרומה שלו כנראה הייתה אדירה, מעבר לזה זו אבידה גדולה כבן אדם. זה בן אדם שבאמת אתה מסתכל עליו ואומר שאתה רוצה להיות כמוהו, ממש. קודם כל בן אדם ולאחר מכן התרומה המקצועית שלו לעבודה ובטח לשירות המילואים, שלו ושל כל החיילים שמשרתים".
