תחילה הרחיב אשכנזי על הפסקת האש ועל הסיכונים לכוחות בשטח: "משעות הלילה יש הפסקת אש, צה''ל קופא במקום ולא נע לכיוונים נוספים. איפה שהוא נמצא, שם הוא חונה. העבירו אזהרה לתושבים הלבנונים שלא לחזור למרחב הבתים שעזבו. הם כרגע לא יכולים להגיע בחזרה לבתים. צה''ל נמצא במצב שהוא בעייתי - הוא צריך לאבטח את עצמו כשיש עוד מחבלים שמסתובבים בשטח, ויכולים לנצל מצב כדי לגרום לאתגר לכוחות בשטח. זה מצב די מורכב".
אשכנזי מתח ביקורת על הפקרת תושבי הצפון ועל ההבטחות שלא קוימו: "המפסיד הגדול זה תושבי הצפון שעוד הפעם עשו עליהם סיבוב והבטיחו להם הבטחות מפה ועד לירושלים. בסוף, כמה אתה יכול להאמין כשמבטיחים לך ולא עומדים בתשלום? אם זה בממ''דים או חיזוק החוסן החברתי בצפון, שכולל כלכלה והשכלה ותנאים כאלו ואחרים".
"זה עקב אכילס, וזאת הבעיה הכי מרכזית שעומדת בפני צה''ל"
בהמשך הרחיב על פריסת הכוחות ועל האתגרים המבצעיים בשטח הלחימה: "חילקו את הגזרה לחמש מפקדות אוגדה, שכל מפקדת אוגדה מנהלת את מתחם הלחימה שלה. אם למשל אוגדה 146, היא נמצאת עם חטיבה 252 ועוד איזושהי יחידה, ואם אתה לוקח את אוגדה 162 שנכנסה לאזור בית ליף, ואוגדה 198 שנמצאת בבינת ג'בייל, שנמצאת בסדר גודל של אוגדה מלאה. בינת ג'בייל בידינו, הגיעו לקסבה שלה ולקסבה הצמודה אליה, היא כבושה אבל לא מטוהרת עד הסוף, וזה בעייתי כשאתה עומד במקום ולא טיהרת את המקום. אתה יכול להיתקל בצלפים, וזה עקב אכילס וזאת הבעיה הכי מרכזית שעומדת בפני צה''ל, איך מתמודדים עם זה, כשיש במרחב לא מעט מחבלים. יש תנועה רגלית שם, צה''ל אמור לבנות בסדר גודל של כ-15 מוצבים קדמיים בלבנון, אבל הוא לא יושב על היישובים קו שלישי, אלא יושב קטע אחורי יותר בשביל לשלוט במרחבים הקדמיים".
על המהלך המדיני ועל הלחץ על לבנון לקראת שיחות אמר: "בהנחה שהמקרים הנקודתיים יישארו כמו שהם, אנחנו הולכים לשיחות בבית הלבן, מתי? אני לא יודע. השיחות מתקיימות לפי הדרישה של הלבנונים לא תחת אש. יש מנוף שאתה מפעיל על האוכלוסייה המקומית שאתה לא מחזיר אותה בחזרה פנימה, זה בעייתי, זה לחץ משמעותי על ממשלת לבנון. ולכן יכול להיות שהמהלך הזה יביא להבנה ביטחונית".
לסיום, דיבר על הצורך בחיזוק צבא לבנון ועל המעורבות הבין־לאומית: "אתה חייב לחזק את צבא לבנון. בשביל לבנות צבא אתה צריך מספר מדינות שיתגייסו למהלך הזה, שזה האמריקנים, ערב הסעודית, צרפת, שיש הרבה אינטרסים שם. מלחמת איראן-עיראק נמשכה שמונה שנים, ושם שיעים טבחו את השיעים מכל הצד, הם יודעים להילחם מול עצמם, זה תלוי מי מנהיג אותם".