"מעניין אותי לראות איך אחי היה משתלב בחיי"
עמיחי אתאלי, אח שכול, ביטא את תחושותיו לקראת יום הזיכרון: "נפרדנו ממנו לפני עשרות שנים - אני חושב איך היה מכיר את הילדים שלי?"
יום הזיכרון מביא עמו תמיד שילוב של זיכרון לאומי וכאב פרטי, אך עבור עמיחי אתאלי, הכאב הזה נוכח בכל יום מחדש. בשיחת הפתיחה של התוכנית ב־103fm, שיתף אתאלי את גדעון אוקו בתחושות המורכבות של אובדן אח, שנרצח בפיגוע טרור לפני כ־35 שנה. השניים שוחחו על השכול, האובדן והתחושות בעם לקראת יום הזיכרון.
בתשובה לשאלה האם הזמן שעובר מצליח לעמעם את עוצמת הכאב, הסביר אתאלי כי המציאות משתנה, אך הטראומה נשארת. "היום יום שלי השתנה עשרות פעמים מאז, עברו דורות ומחזורי חיים", אמר אתאלי, "אני לא יכול להגיד שהוא חסר לי ביום יום כפי שהיה אז, אבל הכאב והטראומה נוכחים לחלוטין. זה דבר שצרוב בבשר ואני הולך איתו ברמה היומיומית".
כאשר נשאל על הגעגוע, שיתף אתאלי במחשבות על "מה היה אילו". "אני עסוק הרבה במחשבות איפה הוא היה היום בחיים. נפרדנו ממנו כשהיה בחור צעיר ורווק, והיום הוא כבר היה צריך להיות סבא. איך הוא היה משתלב בחיים? איך הוא היה מגיב לכל הטכנולוגיה שנכנסה? הרי נפרדנו ממנו כשעוד לא היו טלפונים סלולריים".
עבור אתאלי, הזיכרון הוא לא רק נחלת העבר, אלא חלק חי בתוך הבית ובקרב ילדיו. הוא תיאר בהתרגשות כיצד בנותיו, שנולדו שנים רבות לאחר המקרה, לוקחות חלק פעיל בהנצחת הדוד שמעולם לא הכירו.
"אני שולח את הבנות שלי לבית הספר ביום הזיכרון עם דף עליו", סיפר. "הן לומדות את הסיפור שלו ומספרות אותו לחברים בכיתה. הן גדלות על המורשת הזו, ואני רואה כמה הן מתרגשות ועצובות ביום הזה בגלל דוד שהן מכירות רק דרך הסיפורים. זה חלק בלתי נפרד מהמורשת המשפחתית שלנו, והיום הזה הוא תמיד עוצמתי מאוד עבורנו".
