ענת דוידוב בטור אישי בתוכניתה איפה הכסף ב-103fm.
"בצהריים הובא למנוחות בישוב עדי שבעמק יזרעאל, רב סמל בכיר במילואים ברק כלפון, בשעה זו מובא למנוחות רב סמל במילואים, לידור פורת, בן 31, מאשדוד. כלפון היה אמור לחגוג 49, אבא לשתי בנות, השרות במילואים כפי שסיפרה אימו, היה עמוק בנפשו, "צריכים אותי", אמר, "אם אני לא אהיה שם, מי יהיה שם". ברק ולידור נהרגו בשתי תקריות שונות בדרום לבנון. יהי זכרם ברוך.
מחר, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, נוספו השניים לרשימה הארוכה כל כך של הנופלים מקום המדינה, ישראל עדיין נילחמת. ובשנתיים וחצי משבעה באוקטובר ישראל עדיין חווה את המלחמה הארוכה בתולדותיה.
לתושבי הצפון מגיע לחיות בשקט, כמו לכל אחד מתושבי המדינה, אם תהיה שם כפי שמסתמן רצועת ביטחון עמוקה יותר, בעלות שעלולה להגיע עד 20 מיליארד שקלים בשנה. חיילי המילואים ימשיכו להתייצב כי המדינה צריכה אותם, והחוק המכונה בטעות חוק גיוס, ימשיך לשרת בעיקר את המשתמטים.
ועוד הערה- למה חיילות נענשו ונשפטו ביום השיחרור שלהן, לאחר שכבר שוחררו, כלומר הן כבר בסטטוס אזרחי, למה האזרחיות האלה, נישפטו וניקנסו בחצי ממשכורתן העלובה בלאו הכי, על שהצטלמו לטענת קצינה אחת, לאחר השיחרור בלבוש שכונה על ידה "לא צנוע".
עם התחושות הבעייתיות האלה, משתחררות הבנות שנתנו שנתיים משמעותיות לצה"ל, כשגם בתגובה של דו"צ עצמו הגיבו" זו חריגה מפקודות, אפשר לערער".
האם חיילים משוחררים שהיו מגיעים נגיד בגופיה ומכנסיים קצרים היו זוכים ליחס זהה? כניראה שלא. היה אפשר לעשות את זה אחרת. משוחררות טריות, אל תוותרו, הבחירה לגמרי שלכן!".