החברים הכי טובים
המאזין שיתף את ברק סרי בקשר שלו עם לידור פורת ז"ל שנפל בקרב בדרום לבנון, לאחר שהכוח שלו עלה על מטען בזמן הפסקת האש
דביר ברזילאי עלה לשידור בתוכנית של ברק סרי וסיפר על חבר הילדות שלו, רס"ל לידור פורת ז"ל, שנהרג מפגיעת מטען בלבנון. סיפור על חברות שהתחילה בגן, עברה דרך הצטיינות אקדמית, נעצרה כדי לסעוד אמא חולה, והסתיימה באובדן כבד.
הידיעה המרה על מותו של לידור תפסה את דביר בהפתעה גמורה. "את הבשורה קיבלתי אתמול (א') לפנות בוקר. כדרך מקרה, בחמ"ל של היחידה שלי נכנסתי ושמעתי שהותר לפרסום. תקרית בלבנון. שמעתי את השם וחשכו עיניי".
הקשר ביניהם התחיל בגיל צעיר מאוד. "לידור ואני גדלנו ביחד מהגן. גדלנו רחוב אחד ליד השני", נזכר דביר. "המשכנו בכיתה ז' לישיבה התיכונית בנווה הרצוג ליד אשדוד, ושם היינו בפנימייה, שזה עוד יותר חיזק את הקשר. שם לאט לאט האישיות של לידור בתור אדם בוגר התחילה לבוא לידי ביטוי. כשאני מדבר על אישיות אני מתכוון לאדם שהוא היה קודם כל ברמה החברית, החבר הכי טוב שיש בעולם".
דביר נזכר בעדינות שאפיינה את לידור: "תמיד עם חיוך מאוזן לאוזן. עדין, עדין נפש. כשהוא היה מגיע אליי הביתה, כל פעם אם הייתי אומר לאמא שלי, 'אמא, לידור בדלת', היא אומרת לי, 'אני לא שומעת'. הוא דופק כל כך עדין, פותחים את הדלת ורואים אותו עומד ומחייך, מחכה שיפתחו לו אחרי שהוא נקש כל כך בעדינות".
להצטיין בכל, גם במסירות למשפחה
העדינות של לידור שולבה עם יכולות אינטלקטואליות מרשימות. "תלמיד מצטיין שכל הזמן בכל תחום שהיה נוגע באמת היה מצטיין בו. אם זה בלימוד תורה שהוא הלך עם חמש יחידות גמרא, הלכה ותנ"ך, אם זה בפיזיקה שהוא עשה עשר יחידות פיזיקה והיה בתוכנית למצטיינים באוניברסיטת בן גוריון וזכה בה בפרסים. אם זה בחמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית, כל תחום שהוא היה נוגע בו הוא פשוט באמת היה בן אדם מצטיין".
לאחר שלמד בישיבה בבית אל והתגייס לצנחנים, לידור החל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון. אולם, דרכו האקדמית נקטעה באחת בעקבות טרגדיה משפחתית. "הוא עצר לאחר סמסטר כי אמא שלו זכרונה לברכה, רינה, היא קיבלה לא עלינו את המחלה", משתף דביר. "לידור, כמו לידור, עצר בעצם את הלימודים שלו, ממש עצר, הפסיק וחזר הביתה מבאר שבע לאשדוד על מנת לטפל בה במשך שנה וחצי, וזה משהו שהוא עשה בלב שלם וזה היה ברור שהוא יעשה את זה".
לאחר פטירתה של אימו, חזר לידור ללימודיו באוניברסיטת אריאל והיה קרוב לסיים בהצטיינות. "הוא היה אמור לקבל ולסיים ממש לעשות את הפרויקט הסופי שלו. לקבל את הסיום תואר לסיים בהצטיינות", אמר דביר. "אמרתי לו, 'אתה בטוח תקבל מצטיין. אין סיכוי שלא'. אמר לי, 'כן, אני בטוח. לדעתי אני שם'".
למרות הישגיו, לידור נותר תמיד צנוע. "הכול היה תמיד אצלו בענווה כזאת גדולה, באמת", תיאר דביר. "בן אדם שהיית מסתכל והיית אומר אין, אין עליו שום טיפה של איזושהי גאווה, של גאות, של התנשאות. הכל בגובה העיניים והכל בענווה, בחיוך, בעדינות ותמיד מפרגן".
מסירותו של לידור לא הסתיימה במשפחה ובחברים, אלא הקיפה גם את המדינה. "הוא אמר אני נשאר אפילו שזה דוחה לי את הלימודים, אני נשאר במילואים ואני אלך ואשמור על עם ישראל", סיפר דביר על חברו, שלחם בצפון עוד מתחילת המלחמה, עד שנפל בתקרית הטרגית שבה נהרג.
