"שנתפלל שיגיע כבר השלום הזה"
זוכרים את הנופלים • מרים פרץ הביעה תקווה לעתיד טוב יותר: "שנזכה לחיות עם ילדינו ושאף אמא ואף אבא, לא יצטרכו לקבור את ילדיהם"
מרים פרץ כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2018, שנבחרה להדליק משואה בטקס בהר הרצל בשנת 2014 וששכלה את שני בניה שנפלו בעת מילוי תפקידם, שוחחה עם רון שלום ויואב כהן ב-103fm לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
תחילה סיפרה פרץ על המשמעות העצומה של היום הזה: "לפני יום הזיכרון, כשמתחילים לראות את הדגלים מתנופפים ברוח בכל מיני ישובים בארץ, אני מתחילה להרגיש איזושהי כניסה למעמד, זה כמו מעמד הר סיני. אומה עוצרת נשימה, אומה עומדת כשתי דקות של צפירה, בשתי הדקות האלה דממה, כל החומות נופלות. אני מרגישה שזה יום של הזדהות טטואלית עם המשפחות השכולות".
עוד המשיכה וסיפרה על המועד החשוב: "יום הזיכרון זה משהו ממלכתי לאומי, אני מרגישה שאנשים באים להר הרצל מתאבלים ואומרים תודה".
"החיים שלנו מורכבים מרגעי אושר ורגעי כאב נוראיים"
בהמשך סיפרה על העזרה שלה למשפחת מדמוני: "רב סרן נועם מדמוני, נפל בלבנון בערב ליל הסדר ואמרתי למשפחתו - תקשיבו, קשה לראות שכאילו הכל ממשיך, כשאתם קוברים ילד והשמש זורחת, אנשים הולכים לעבודה, זה מעצבן, אבל זה החיים ממשיכים".
כלת פרס ישראל לשעבר, ציינה כי למרות הקושי העצום, חשוב לחפש גם את רגעי השמחה: "החיים שלנו מורכבים מרגעי אושר ורגעי כאב נוראיים. היום הוא יום של כאב גדול, אבל אני גם רואה את כל החבר'ה שנמצאים אצלי בבית מהסיירת של אוריאל ואלירז ז"ל, כולם באים לפה. אני כל כך מודה לאלוהים על הקשר, על הרעות שלא נגמרת, על זה שאנשים זוכרים, זה מרחיב לב. יש לנו רגעים של שמחות, גם למשפחות שכולות. משפחת מדמוני נפרדה מנועם ובעוד כחודשיים היא הולכת לחתן את אורי היקר שלהם והם יתלבשו וישמחו. זה בדיוק כמוני, חודשיים אחרי שאלירז נפל, אחותו התחתנה ובאתי לחתונה וממש ביום החתונה בבוקר, עליתי לקברו של אלירז, בכיתי כארבע שעות, אבל באתי לחתונה, הסתכלתי על בתי ואמרתי - אני צריכה לתת לה תקווה שהחיים חזקים ושאפשר וצריך להמשיך. כשבאתי הביתה בכיתי בכי לא נורמלי על זה שבניי לא היו שם. היום ביום הזיכרון הכאב גובר, אבל יש לנו את שני המנעדים, גם הכאב וגם השמחה".
"האם אנחנו נוכל לקחת את הערכים האלה ולהנהיג באמצעותם את המדינה שלנו"?
בהמשך סיפרה על השיחה שלה עם האנשים שפונו מבתיהם בעקבות פגיעת הטיל בדימונה: "אין אדם בעולם שלא בורך בכוחות. השבוע פגשתי את המפונים מדימונה ואמרתי להם - תקומו ותתעודדו, יש את מי להאשים, אבל צריך לקום, להתמודד ולצמוח. יש לכל אחד כוח פנימי שהוא שלו. החברים והמשפחה נותנים לנו כוחות וגם הידיעה שהרוח של הנופלים ממשיכה. אחד המבחנים שיש היום למדינה, זה האם רוח הנופלים, רוח של רעות, אחווה, אשכנזים וספרדים, שמאל וימין, הרעות הזאת, האהבה הזאת, האם אנחנו נוכל לקחת את הערכים האלה ולהנהיג באמצעותם את המדינה שלנו"?
פרץ ציינה: "אנחנו אומה שכולה. זה כבר לא משפחה, זו אומה שעומדת ברחובות עם דגלים ומלווה את הנופלים".
לסיום אמרה: "שנתפלל שיגיע כבר השלום הזה. מה רוצה הורה בחיים שלו? הוא רוצה לראות את ילדיו ממשיכים, אני מתפללת על כל אזרחי ישראל, שנזכה לחיות עם ילדינו ושאף אמא ואף אבא, לא יצטרכו לקבור את ילדיהם. האדמה הזאת רוויה בדם גדול".
