"פוליטיקאים אמרו לי - 'לא תהיה ועדת חקירה'"

הדיון הסוער שהתקיים היום (ה') בבית המשפט העליון הגיע לנקודת רתיחה חסרת תקדים: השופטים נאלצו לקטוע את הדיון ולצאת מהאולם מחשש ממשי לפריצה של מוחים פנימה. המראות הקשים הללו עמדו בלב השיחה הנוקבת והמטלטלת שקיימה סיון כהן עם הרב אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו ז"ל.

בלב המאבק על האמת, הרב דנינו הבהיר כי הוא חסר אמון ביכולת של הממשלה הנוכחית לחקור את מחדלי ה־7 באוקטובר. "הדברים הללו די ברורים, שהממשלה הנוכחית לא רוצה, במפורש, בהקמת ועדה כזאת או אחרת", הוא קבע בנחרצות.

הוא חשף כי פוליטיקאים לא היססו להטיח בו את האמת המרה בשיחות סגורות: "מכל השיחות שניהלתי בשנתיים האחרונות, אני מבין מבין השורות, והיו אנשים שהעזו לומר לי פנים מול פנים שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית כלשון החוק". מבחינתו, הכתובת נמצאת על הקיר והיא פוליטית לחלוטין: "אני חושב שהבחירות הבאות הן שיקבעו כאן גם איזו ועדה תהיה, כי מהממשלה הזו אני לא מצפה לדבר".

"טקס תעמולה ארוך לבחירות הקרובות"

הכעס של הרב דנינו לא עוצר בחדרי הדיונים, אלא מופנה ישירות אל הניסיון לצבוע את המציאות בצבעים חגיגיים. כשנשאל על טקס המשואות, תגובתו הייתה מיידית וחריפה. "מה זה? אני כבר מספר שנים לא צופה בטקסי תעמולה", הצהיר. לשיטתו, אין מדובר באירוע לאומי מאחד, אלא בכלי שרת פוליטי בחסות השרה רגב: "ראיתם בו משהו מאחד ומחבר את עם ישראל או ראיתם בו סרטון תעמולה ארוך ביותר לבחירות הקרובות? בכלל, מה שעושה גברת סיבוני בשנים האחרונות זה מעבר לכל פרופורציה".

הבושה והכאב על אובדן הדרך הלאומית מלווים אותו בכל מילה: "הדרך לא ראויה, הדרך מפלגת גם במוצאי יום זיכרון מרטיט שבו נפלו טובי בנינו. טובי בנינו לצערי מתהפכים בקברם למראות הללו".

"אני לא קפלניסט, אני חוקר לאמת"

למרות הביקורת הנוקבת, הרב דנינו מסרב בתוקף להשתבץ במשבצות הפוליטיות המוכרות. הוא הדגיש את שורשיו העמוקים בציבור החרדי ובתנועת ש"ס, ודחה כל ניסיון לצייר אותו כפעיל מחאה תל אביבי. "יש שקוראים לי 'הרב של קפלן' - אני בא מבית מאוד מאוד חרדי, חונכתי מראשוני תנועת ש"ס. אף אחד לא יכול לצייר אותי כתושב תל אביב. אני ירושלמי שורשי".

עבורו, החיפוש אחר האמת אינו שאלה של ימין או שמאל, אלא חובה מוסרית כלפי בנו וכלפי העם: "אני לא נכנס לעניינים פוליטיים - אני חוקר לאמת ואמשיך לחתור אליה, לא משנה מי העומד בראש".

הוא חתם את דבריו בתזכורת כואבת על המציאות היומיומית של המשפחות השכולות, הרחק מהטקסים והוועדות: "אנחנו לא צריכים יום זיכרון, כל יום הוא יום זיכרון עבורנו. האובדן והחוסר צרובים בכל איבר מגופנו".