"החיילים הבודדים לא רוצים להתארח בחגים"

דרורית ניצני, נשיאת המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין, שיתפה בקשיי החיילים • והסבירה: "הם לא רוצים לראות משפחה חמה ולהיות הנטע הזר"

דרורית ניצני, נשיאת המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל, שוחחה השבוע עם אבי כץ בתוכנית 'שיחות לילה' ושיתפה בפעילות העמותה המלווה אלפי חיילים. במהלך הריאיון חשפה ניצני נתון מפתיע לגבי רצונם של החיילים להתארח בחיק משפחות ישראליות בתקופת החגים, וסיפרה על תערוכת אומנות מיוחדת שנועדה לגייס תרומות למענם.

"המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין זה עמותה שמטפלת בכ־5,000 חיילים וחיילות בודדים מלפני השירות הצבאי, במהלך השירות ועד 5 שנים אחרי השחרור, עד שהם רוכשים השכלה ומקצוע", הסבירה ניצני. היא פירטה על אוכלוסיות היעד: "אנחנו מטפלים ב־2 אוכלוסיות - אוכלוסיית חיילים בודדים עולים שהגיעו מהרבה מאוד ארצות, ואוכלוסייה שנייה זה ישראלים שגדלו ונולדו בישראל והרבה פעמים יש להם אימא ואבא שהם לא בקשר איתם".

בהמשך, תיארה את הרקע להקמת המרכז: "מייקל לוין היה חייל בודד מפילדלפיה שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ובעצם חלם על מקום מפגש לחיילים בודדים. לצערי רק אחרי מותו החברים שלו והמשפחה הקימו את המרכז, כדי שיהיה מקום לחיילים בודדים להיפגש ולהיות עם אנשים דומים להם, מאותה סביבה, באותה שפה, בלי משפחה תומכת בארץ".

"לא רוצים להיות הנטע הזר"

כאשר נשאלה על חיבור החיילים למשפחות מאמצות, הפתיעה ניצני והודתה כי המודל הזה פחות מצליח. "זה לא כל כך עובד", הודתה, "את כל תחילת הפעילות שלי זאת הייתה המטרה, לחבר למשפחות. זה פחות עובד כי הם לא מעוניינים".

ניצני הרחיבה על הקושי בתקופת החגים: "עם ישראל נורא טוב וכולם רוצים לארח חיילים בודדים בחגים. אני נאלצת לסגור את הטלפון שלי לפני החג, כי אני לא יכולה להגיד כבר לאנשים שאין לי חיילים לשדך להם לערב החג". לדבריה, הסיבה לכך נובעת מתחושת הזרות: "הם לא רוצים להיות הבן אדם השונה בשולחן. הם לא רוצים לראות משפחה חמה ואוהבת ולהיות הנטע הזר. הם מעדיפים לחגוג בינם ובין עצמם או לבוא כקבוצה גדולה".

במקום אירוח נקודתי, העמותה מקדמת מודל חלופי. "אנחנו מחברים אותם כמנטורים לחיילים בודדים", ציינה, "ותוך כדי שהוא יהיה המנטור הוא יתחבר איתו והוא לאט לאט יזמין אותו אליו הביתה והוא ירגיש הרבה יותר בטוח, ואז הקשר הוא הרבה יותר בריא והרבה יותר נכון מאשר לבוא לארוחת חג ולהרגיש לא שייך".

מנה של תקווה וצבע

לקראת סיום הריאיון, שיתפה ניצני במיזם גיוס התרומות החדש של העמותה - תערוכת אומנות ייחודית. "במסגרת החיפושים שלנו לתרומות אני מנסה כל פעם לייצר משהו שהוא יהיה יותר מיוחד ושאני אגרום לקהל הישראלי להרגיש שהוא עושה משהו מיוחד", סיפרה. "אחרי שצפיתי בניו יורק וראיתי הרבה אומנים שמציירים על צלחות, ביקשתי מחברה שלי, רונית רייק שהיא אוצרת אומנות, שתבוא לעזור לי".

ההיענות, לדבריה, הייתה מרשימה: "יש לנו 230 עבודות כמעט של 200 אומנים. עבודות מדהימות, גם האומנים בין החשובים בישראל. יש לנו את מיכה אולמן, לארי אברמסון, מיכל רובנר, יאיר גרבוז, אלי שמיר, דני קרמן, שי אזולאי, בועז נוי, מישל קישקה, מרים כבשה ועוד רבים ונפלאים שתרמו לנו עבודה, 2, 3 אפילו". התערוכה תוצג החל מ־1 במאי בבניין אורי ליפשיץ.