ענת דוידוב בטור אישי על המציאות הבלתי אפשרית של ילדי קו העימות, ברקע החזרה לשגרה של מוסדות החינוך בצל הלחימה בצפון.
"ילדי הישובים בצפון הלכו גם היום לבתי הספר. מה יוצא מ'הלימודים' האלה – ספק גדול, לפחות פוגשים חברים, מה ששווה הרבה יותר מעוד שיעור מתמטיקה".
"מדינת ישראל מתמודדת עם מלחמה כבר יותר משנתיים וחצי. תושבי ישובי העוטף התמודדו עם ירי טילים ורקטות 20 שנה, שסופו טבח שבעה באוקטובר. ילדי העוטף מכירים את זה, עכשיו תורם של ילדי הצפון להתמודד! ובעצם לא. למה שילדים יחוו את הגיהנום הזה בכלל? למה ילדים צריכים להתחבא מתחת לשולחן או בצידי הדרך תוך נסיעה באוטובוס בעקבות ירי? הם לא צריכים"!
"ההורים מספרים שילדים פוחדים להיפרד מהם, פוחדים להתקלח או ללכת לבד לשרותים, ישנים עם ההורים, ואפילו חוזרים להרטיב בלילות. הפחד משתק"!
"כשהילדים בטוחים שכל רעש של אופנוע זו אזעקה- ככה אי אפשר ללמוד. אתמול במסיבת עיתונאים מאולתרת של ראשי המועצות בצפון אמר יו"ר ישובי קו העימות משה דוידוביץ' ציטוט: 'מדינת הצפון, ככל הנראה איננה חלק ממדינת ישראל. הילדים שוכבים באוטובוס ובבתי הספר, כדי שיוכלו ללמוד, ועושים פיפי באוטובוסים', כך דוידוביץ".
"ובסוף, כבר יותר מחמש שנים, עוד מתקופת הקורונה, ללא לימודים סדירים, ללא הקפדה על משמעת- מאירוע לאירוע, ממלחמה למלחמה, דור שלם הולך פה לאיבוד"!