"זאת לא הפעם הראשונה שיש אופטימיות בארה"ב"
ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן במכון INSS, התייחס לשיחות המו"מ בין ארה"ב לאיראן • ואמר: "אינני משוכנע שלממשל האמריקאי הנוכחי יש סבלנות"
בימים האחרונים נדמה כי המזרח התיכון עומד בפני תפנית דרמטית. כותרות העיתונים בארצות הברית מלאות בדיווחים על הסכמים ופריצות דרך אפשריות מול טהרן, כאשר הנשיא דונלד טראמפ משדר ביטחון מלא בכך שהכדור נמצא כעת במגרש האיראני. ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן במכון INSS, התראיין לניסים משעל וענת דוידוב ב־103fm וביקש להכניס מעט פרופורציות לחגיגה הדיפלומטית.
"מאחר שזו איננה הפעם הראשונה וכנראה לא החמישית שיש אופטימיות בארה"ב מתוצאות השיחות, אני מציע להתייחס לזה קצת בזהירות", פתח ד"ר צימט את דבריו. עם זאת, הוא לא פסל את האפשרות שהלחץ הבינלאומי והמצב הפנימי באיראן יולידו שינוי מסוים: "אני לא פוסל שהאיראנים יגלו מרחב גמישות מעט יותר גדול ממה שגילו בעבר".
השינוי המשמעותי ביותר עליו הצביע צימט הוא הנכונות האיראנית לדון בגרעין עוד לפני פתרון סוגיות בוערות אחרות. "אם לפני שבוע דיברנו על כך שמנהיג איראן הטיל וטו מוחלט על כל דיון בסוגיה הגרעינית לפני שפותרים את סוגיית המצור הימי וסגירת מצרי הורמוז, יכול להיות שמה שקורה בימים האחרונים, שהאיראנים הסכימו לדון בשלב הזה על סוגיית הגרעין", הוא מסביר.
אך כאן, לדבריו, נעצרת האופטימיות. האיראנים רואים בתוכנית הגרעין ובמערך הטילים שלהם "נכסים אסטרטגיים" שעליהם לא יוותרו בקלות. "בראייתי, ואני מאוד אופתע אם הדבר יהיה אחרת, אני לא רואה את האיראנים מוכנים לוויתורים דרמטיים במסגרתם מוותרים על נכסים אסטרטגיים בראייתם - טילים, תמיכה בשלוחים ומרכיבים קריטיים בתוכנית הגרעין שלהם".
אחת הנקודות המרכזיות שעלו לסדר היום היא דרישתו של טראמפ שאיראן תעביר את האורניום המועשר שברשותה לידי ארצות הברית. עבור הקיצוניים בהנהגה האיראנית ובמשמרות המהפכה, מדובר בגלולה מרה שכמעט בלתי אפשרי לבלוע. צימט העריך כי "מרחב הגמישות האיראני בהקשר של החומר של האורניום המועשר נע בין נכונות להוציא חלק מהחומר, אולי את החומר שמועשר ל־60 אחוז, למדינה שלישית ולא ארה"ב - רוסיה או פקיסטן". הסיבה לכך היא פנימית בעיקרה: "אני מתקשה לראות איך האיראנים מסבירים לדעת הקהל הפנימית, איך תוצר של כל כך הרבה שנים מוצא החוצה, ולא רק החוצה, אלא עובר לידי השטן הגדול ארה"ב".
"זה אפילו לא התחלה של מו"מ"
הציפייה לתשובה איראנית מיידית להצעת השלום האמריקנית עשויה להתברר כאשליה. לפי ד"ר צימט, מה שמונח כרגע על הפרק הוא רחוק מהסכם סופי. "צריך לזכור ולהזכיר מה שעומד על הפרק - זה לא הסכם מפורט בין איראן לארה"ב. בכל מקרה אנחנו מדברים כרגע במקרה הטוב על הסכם מסגרת שיכלול רשימה של עקרונות בסיסיים גם בסוגיה הגרעינית וסוגיות אחרות".
התהליך הדיפלומטי צפוי להיות ארוך ומייגע, הרבה מעבר למה שהקצב הפוליטי בוושינגטון רגיל אליו. "זה אפילו לא התחלה של מו"מ. זה מסמך עקרונות שאמור להבשיל בהמשך לפתיחתו של מו"מ בסוגיות השונות. ודאי שזה יכול לקחת חודשים, משום שראשית אני מזכיר שהמו"מ שהתנהל לפני חתימת הסכם הגרעין ב־2015 נמשך למעלה משנתיים". הקושי טמון בפרטים הקטנים: "אלו סנקציות יוסרו? כמה זמן זה ייקח? האם זה רק סנקציות שקשורות לגרעין או גם לדברים אחרים? רק הסוגיה הזאת תיקח הרבה מאוד זמן לפתור אותה, לפני שנכנסים לכמות הצנטריפוגות המתקדמות שיהיה מותר לאיראן לשמור ואיך ייראה הפיקוח".
החשש המרכזי של צימט הוא שהאסטרטגיה האיראנית המסורתית תתנגש במזג הדינמי של הממשל האמריקני. "זה יימשך הרבה מאוד זמן ואינני משוכנע בכלל שהממשל האמריקני הנוכחי יש לו את היכולת והסבלנות לדון בכל הפרטים המסובכים האלה".
הזווית הישראלית
עבור ישראל, השאלה היא לא רק האם יושג הסכם, אלא מה יהיה מחירו. גם הסכם שייחשב כ"טוב" מבחינה גרעינית, עלול לשאת בחובו סכנות ביטחוניות אחרות. "היעד המרכזי היה ונותר בלימת או חסימת דרכה של איראן לנשק גרעיני", הדגיש צימט. "אם בסופו של יום איראן תישאר בלי יכולת העשרה והשהיית העשרת האורניום ליותר מ־10 שנים בלי חומר מועשר, זה משהו שיכול לספק איזשהו מענה".
עם זאת, הוא הצביע על צד אפל לכל עסקה: "גם אם יושג הסכם טוב כזה, משמעות הדבר - הזרמה של מיליארדים לרפובליקה האסלאמית של איראן, וזה כשלעצמו בעייתי".
