סייעת, שעובדת בחטיבת ביניים, ביטאה את תחושותיה הקשות בנוגע לאדישותם של הילדים בכיתה שבה היא נמצאת. "אני עובדת בבית ספר, חטיבת ביניים בכיתה ח', יש כמה דברים שמפריעים לי. אני לא מורה, אני סייעת, אין לי את הרשות כסייעת להתערב. אני נכנסת לכיתה ואומרת בוקר טוב, אף אחד לא מתייחס. אחר כך אני רואה גם כל מיני תופעות של השחתת ציוד, משחיתים כיסאות ושולחנות, שוברים בכוונה. כשאני פונה אליהם הם כועסים ואומרים שזה לא עניין שלי".
מיכל דליות בתור אשת חינוך הביעה הזדהות עם הסייעת וטענה כי המפתח לשינוי הוא ביצירת מערכת יחסים מול הילדים: "בסיכומו של דבר אנחנו לא יכולים לגרום לילד לעשות מה שאנחנו רוצים. אנחנו יכולות להשפיע, לייצר מערכת יחסים, כשאם אני אגיד משהו אולי ישמעו לי. זו העבודה. זו עבודה שלך, את יכולה כן לעשות את זה כי את לא מורה, לא בעלת סמכות שם ודווקא בגלל זה אין לך שום דבר שמאיים עליהם. את לא קובעת את הציונים, את לא יכולה לאכוף את מדיניות בית הספר. זה נורא עצוב, אני יודעת, יש המון ילדים כאלה, אבל לא כולם כאלה".