אי שם מעבר לקשת
האם העובדה שהקהילה הגאה היא קהילה מועילה לחבריה, או דווקא ההפך? • ד"ר אדם קלין אורון, עמרי רוזנקרץ וזהורית רביב־שומרט על הסוגייה • פרק 27
הקהילה הגאה היא חלק בלתי נפרד מהציבוריות הישראלית. האם העובדה שמדובר בקהילה מסייעת לקבלתה בקרב האוכלוסייה הכללית, או דווקא פוגעת בה? בפרק ה־27 בפודקאסט 'יריב ראוי' בהגשת ד"ר אדם קלין אורון ממכון ון ליר, התארחו הפעם עמרי רוזנקרנץ, רכז קורסים באוניברסיטה הפתוחה ומרצה לסוציולוגיה של החינוך, וזהורית רביב־שומרט, מנהלת מחלקת הקהילה הגאה בעיריית רמת גן וזוכת אות יקירת הקהילה הגאה.
"הקהילה הגאה, או הלהט"בית, מאגדת בתוכה מאבקים של קבוצות שונות אך דומות: לסביות, הומואים, טרנסקסואלים, ביסקסואלים וגם קווירים, אינטרסקס, פאנסקסואליות ועוד", פתח ד"ר קלין אורון. "אבל האם הקבוצות האלה באמת דומות זו לזו, במטרותיהן כמו גם ברדיפה אותן? האם המאבק המשותף לא כופה אחדות - גם אידיאולוגית - איפה שהיא לא קיימת, ואולי ברמה הפרקטית הוא מעורר דווקא יותר אנגטוניזם? ומה בין כל זה לבין ליברליזם ולאומיות? במילים אחרות, האם נכון וראוי לראות בזהויות מיניות לא הטרונורמטיביות בסיס לקהילה?".
"הצגת הקהילה כגוף אחוד נעשית ממטרות פוליטיות"
ראשית, הסביר עמרי: "אין דבר כזה שנקרא קהילה להט"בית. יש קבוצות שונות שיש להן אולי קטגוריה שמשותפת לחברים שבהן, אבל אני לא חושב שזה מגיע לכדי קהילה. גם אם אנחנו מפרקים את הלהט"ב לאותיות השונות, והן מתרבות כמו פטריות לאחר הגשם, יש מאפיין שמשותף ביני לבין גברים הומואים אחרים, אבל מעבר לכך אין בהכרח שותפות ערכית, אידאולוגית, שותפות מטרות או אפילו דמיון בתפיסות העולם, בהלך הרוח. מבחינתי, אני מרגיש יותר רגש קהילתי כלפי מתיישבים מיהודה ושומרון מאשר עם גבר הומו שפעיל ב'שוברים שתיקה'. עצם העובדה שיש מאפיין, במקרה הזה נטייה מינית שמשותפת ביני לבין אדם אחר, זה לא מספיק בעיניי כדי ליצור קהילתיות. הקשר בין הומואים ולסביות לבין טרנסים למשל, שזו סוגייה אחרת, בקושי אפשר לומר שיש קטגוריה שמשותפת לנו. בוודאי אנחנו לא קהילה אחת, והניסיון בכוח ליצור את הקהילה הזאת יש מאין מזיק יותר מאשר מועיל. אני חושב שההצגה של הקהילה כגוף אחוד נעשית ממטרות פוליטיות מאוד מסוימות".
"אני מרגישה שייכות לדגל הזה"
"המילים של הערכים שאני רוצה לקדם הן אלה שמעניקות לנו את תחושת השייכות והקהילתיות", הבהירה זהורית בתגובה. "יש לנו מאבקים דומים, ואורחות חיים שאנחנו חולקים יחד. אני חושבת שאם ניכנס לאג'נדות תמיד נוכל למצוא חילוקי דעות, אבל המטרה שלי היא למצוא גשרים. בעניין הזה, יש לנו שייכות גדולה להביא לקהילה הגאה את הבשורה שאנחנו שווים - שונים אך שווים. הדגל הזה, במקום להגיד שהוא לא שייך לי, אפשר לטעון אותו בשייכות שאני רוצה להביא אל השולחן. הקהילה הגאה, כשהיא חותרת לשוויון, וכשמונף הדגל, אני מרגישה שייכות לדגל הזה. מבחינתי יש משהו שקושר אותי למאבק הזה".
בסיום, טען רוזנקרנץ: "כשהייתי מגיע למצעדי גאווה, זה היה המקום שהייתי מרגיש בו הכי זר שיש. זה לא צ'ק פתוח, דגל הגאווה הוא דגל פוליטי מובהק של השמאל. אני לא חושב שזו תנועה ליברלית. הבעיה היא לא רק החוויה הלא נעימה שלי, החוויה לא הייתה נעימה כי מסגרת של קהילה היא מסגרת מהונדסת שמאפיינת צד מאוד מסוים על המפה הפוליטית".
"אני החלטתי שאני משתמשת בדגל הזה כרצוני ומטעינה אותו במשמעות של שוויון. כשאנשים מרגישים שייכות, יש להם כוח לצאת ולומר מי הם", הדגישה רביב־שומרט. "אחרי שאנשים יוצאים מהארון הם אומרים מי הם, והם עושים את זה בזכות הקמת קהילות. אני רוצה שאנשים ירגישו בנוח לגור ולהביא את עצמם איפה שהם. כשאנשים מרגישים שיש להם את הגב הזה, הם יכולים להיות בצמתי קבלת החלטות, להקים משפחה. יש המון דרכים כדי לגרום לשינוי הזה".
עריכה: מיכל קדוש
