געגוע בן 20
במלאות 20 שנה לפטירתו של חתן פרס ישראל יוסי בנאי, חוזר דודי פטימר אל הסיפורים הקטנים מאחורי שיריו הגדולים • בלעדי לדיגיטל של 103fm
אי אפשר לדמיין את עולם הבמה הישראלי ללא יוסי בנאי, כשם שאי אפשר לדמיין את יוסי בנאי ללא הבמה. היא הייתה עבורו לא רק מקור פרנסה, אלא אוויר לנשימה. היא תמיד הייתה שם עבורו, והוא שמר לה אמונים. גם כשמעת לעת רעה בשדות הקולנוע והטלוויזיה, תמיד שב אליה כבן השב לחוף מבטחים.
עד כדי כך היו קשורים, שעל לוח הזיכרון בכניסה לביתו בשדרות ח"ן בתל אביב נכתב ראשית ש"בבית זה חי אמן הבימה". ביום פטירתו עמדו הצופים בכל אולמות התיאטרון לזכרו במשך דקה אחת. כך זכה לסוג של הדרן אחרון במקום היקר לו מכל.
עם לכתו, הספידו אותו רבים. שוב ושוב חזרה האמירה כי מדובר בגדול האומנים הישראלים של הדורות האחרונים. ואכן, בנאי, חתן פרס ישראל, נחשב למולטי-טאלנט הראשון בישראל. הוא כתב, יזם, שיחק, שר, הצחיק וידע גם לרגש. אך מעל לכל הוא היה נוכח. נוכח בכל צומת אפשרי בתרבות הישראלית: בתיאטרון, בקולנוע, על הבמות, במצעדי הפזמונים, בספרות ובעיקר בזיכרון הישראלי הקולקטיבי.
במלאות 20 שנה לפטירתו (ב-11 במאי 2006) בגיל 74 בלבד, חוזר חוקר המוזיקה דודי פטימר אל הסיפורים הקטנים מאחורי שיריו הגדולים והבלתי נשכחים של בנאי, אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית: שיר הלכת ממלחמת העולם הראשונה שהפך ללהיטו הראשון; ההערה שזרק לחנן יובל בעת שעבדו על "אני וסימון ומואיז הקטן"; הזיופים באולפן עם מתי כספי; החברות הקרובה שהועמדה למבחן עם נעמי שמר על רקע "על כל אלה"; ההקלטה אליה "נדחף" יהודה פוליקר במקרה כנגן בוזוקי; השיר הצרפתי שהפך בביצועו של בנאי לאחד משירי האהבה הגדולים בזמר העברי; שיר המחאה שנולד בעקבות מלחמת יום הכיפורים; והשיר האחרון עם מיכה שטרית שהוקלט תשעה ימים לפני פטירתו ממחלת הסרטן.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן.
