"שכוייח הרב לנדו"
רוני בר-און: "אהבתי לפתע את הרב שאינו ציוני, שאיני מכירו" • מיה זיו-וולף: "רחפן נפץ פוגע בחניון - איך אפשר לדבר על חזרה לשגרה?"
רוני בר און עם השוטר הטוב: "המשנה ב'פרקי אבות' קובעת "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות" - משמע עידוד חיי עבודה ויגיע כפיים על פני רדיפת השררה, הכיבוד וניצולם לטובת הכבוד האישי. הלוואי וכולם היו הולכים בדרך הזו"
"כשלעצמי איני שונא רבנים. ההיפך מכך הוא הנכון. יש לי מספר חברים שהוסמכו לרבנים והם חביבים עליי גם אישית וגם באופן תפקודם התורני וההלכתי"
"תנאי מוקדם בעיני לחיבתי לרב הוא היותו ציוני, אוהב ישראל ואוהב האדם באשר הוא. כך למשל הרב ישראל מאיר לאו - מורי ממש ורבי יחד עם כלל ישראל. כך למשל הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, אותו הכרתי אישית והוקרתי מאוד"
אתמול אהבתי לראשונה בחיי רב שאינו ציוני ואינו מוכר לי - הרב אפרים דב לנדו, מנהיג הציבור הליטאי. הרב דנן - הצהיר כי המושג 'גוש לא קיים יותר, אין לנו אמון יותר בנתניהו'"
"ההכרזה הדרמטית הזו מקרבת את קבורתה הסופית של ממשלת הזדון שכיהנה כאן והרסה כאן כל חלקה טובה משך כ־4 שנים"
"זה מעט מדי ומאוחר מדי, נוכח הנזקים שחלקם בלתי הפיכים שגרמה ממשלת הזדון ב־4 שנות כהונתה"
"אבל לזדים היו עוד משימות על הפרק כנגד הציבור. יכול שכתוצאה מהקדמת הבחירות לפחות מזימות אלה נבלמו"
"איני מכיר את הרב לנדו וחוששני שלא שמעתי את שמעו . אבל בטוחני שלא רק לציבור שלו סייע הרב, אלא היטיב גם עם שאר הציבור. כשקיצר, ולו במעט את הסבל"
"ואז נזכרתי בתפילות הימים הנוראים המבקשות 'ותעביר ממשלת זדון מן הארץ', ואהבתי לפתע את הרב שאינו ציוני, שאיני מכירו, ומן הסתם גם הוא אינו מכיר אותי, ואינו מכיר בדרכיי ובאורחותיי. שכוייח הרב לנדו"
מיה זיו וולף עם השוטרת הרעה: "מה שקרה היום בראש הנקרה הוא לא עוד “אירוע ביטחוני בצפון”. זו תזכורת כואבת לכך שתושבי קו הגבול עדיין חיים בלי הדבר הבסיסי ביותר שמדינה אמורה לתת לאזרחיה: ביטחון"
"רחפן נפץ פוגע בחניון, אזרחים נפצעים קשה, ואין אפילו אזעקה. איך אפשר לדבר על חזרה לשגרה, על פתיחת עסקים, על תיירות, על חיים נורמליים, כשאיום כזה יכול להגיע מהשמיים בלי התרעה ובלי זמן תגובה?"
"תושבי ראש הנקרה, שלומי, מטולה, אביבים, משגב עם ושאר יישובי הגבול לא צריכים סיסמאות חלולות . הם שמעו מספיק על ריבונות, הרתעה, משילות וניצחון. אבל בסוף, הביטחון נמדד בשאלה פשוטה הרבה יותר: האם אדם יכול לצאת מהבית, ללכת לעבודה, לחנות בחניון — ולדעת שהוא מוגן? והתשובה, נכון להיום, למרבה הצער, היא לא"
"ומה שהכי מקומם הוא הפער בין המציאות לבין השיח בירושלים. הפוליטיקאים כבר החזירו אותנו לשגרה מלאה ועסוקים בפריימריז, אבל בצפון אנשים עדיין בודקים איפה המרחב המוגן הקרוב לפני שהם עוצרים לקפה. הורים עדיין חושבים פעמיים אם לתת לילדים לצאת החוצה. בעלי עסקים מנסים לשדר אופטימיות, אבל יודעים שכל התרעה, כל חדירה, כל פיצוץ — מחזירים את הפחד ברגע אחד אחורה"
"האירוע הזה צריך להרעיד את מקבלי ההחלטות. לא בעוד הודעה לתקשורת, לא בעוד גינוי, אלא בהבנה שיישובי הגבול אינם אזור חיץ. גרים שם אנשים. והמדינה שלא מצליחה להבטיח להם ביטחון, חייבת לפחות להפסיק לבקש מהם להעמיד פנים שיש כזה"
