איש התקשורת ומנהל הדיגיטל דודו כהן, שימש במשך שנים בורג מרכזי בתעשיית הבידור. כעת, כשהוא מחוץ למרוץ הרייטינג, הוא הוציא לאור את הספר 'היו זמנים בשנות ה־80', המציע בריחה מתוקה לתקופה תמימה יותר. בריאיון לאיריס קול ב־103fm, סיפר כהן על היצירה, המציאות הישראלית המורכבת, וחייו כמפונה.
כהן (47) הסביר את הרציונל שמאחורי היצירה בתקופה שבה המציאות הישראלית סוערת וכואבת. "הגיע לידי ספר בשם 'היו זמנים בשנות השמונים'. כל עמוד בספר הזה הוא מתיקות של נוסטלגיה. שרדתי את הזמן, ואולי זה מה שגרם לילדי שנות ה־80 להתחזות לחולים כדי להישאר בבית. היינו צורכים את זה, יש דברים שצפיתי בהם והרגשתי קרינג'".
הספר בנוי כאלבום המשלב טקסטים קצרים ואיורים. "עלה לי הרעיון לפורמט של עמוד טקסט אחד, שהוא שנון, קליל ומצחיק, ולצדו עמוד של תמונה צבעונית", סיפר, "כשאני מדבר איתך על טלוויזיה, אני מספר על ההפקה הראשונה ששודרה בצבע מלא, וגרמה לילדי שנות ה־80 להתחזות לחולים. אני נזכר במדחום עם הכספית ובכיסוי השמיכה כדי להעלות את החום".
כהן עזב את לב העשייה התקשורתית במרכז הארץ ועבר להתגורר בקרית שמונה בעקבות תהליך חזרה בתשובה שעבר. בעקבות המלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר, הוא פונה מביתו ומתגורר כעת בירושלים. "עזבתי את העולם של 'רייטינג' ו'מעריב' ו'מאקו' לפני 16 שנים בערך, ומאז אני בעולם יותר יהודי, דתי. זאת חזרה מאוד קלה של סגירת מעגל".
הוא שיתף בתחושותיו לנוכח המצב המתוח: "האדמה מאוד זזה מתחת לרגליים שלך. היו לי אתגרים עם עצמי והיו אתגרים בעבודה שמאוד מורכבים. זה פתאום לברוח למקום קצת מנחם של דודו הילד, דודו הנער, ומאיפה באת".
בסיום הריאיון התייחס לשאלת החזרה לעירו: "תראי, אני לא חושב שהמצב פה הוא פשוט. אנחנו לא שוקלים לעזוב, כי ההורים שלי פה וזו הסיבה שאנחנו שם - אבל אם לא היה את הדבר הזה, הייתי עוזב באמת. העיר באמת במצב לא מי יודע מה".