בין הרסנות לשיפור עצמי

פרופ' רפי קרסו ועו"ד צ'רלי בוזגלו אירחו את חמי רודנר, שבי גטניו ורון פוגל לתוכנית מיוחדת בנושא הביקורת • התוכנית המלאה 25 במאי 2026

תחושת חוסר היציבות המלווה את אזרחי ישראל בתקופה האחרונה מחלחלת כמעט לכל תחום בשגרה, מייצרת קושי ממשי בתכנון העתיד ומותירה רבים במצב מתמיד של חוסר ודאות ביטחוני ומחשבתי. מתוך הבלבול והארעיות האלו, בחרו פרופסור רפי קרסו ועורך הדין צ'רלי בוזגלו לצלול אל אחד המנגנונים המשפיעים ביותר על חיינו: מוסד הביקורת. לאורך התוכנית בחנו את הנושא על כל רבדיו - החל מההרסנות של ביקורת משפחתית בילדות, דרך המורכבות של שיפוט יצירה בעידן הרשתות החברתיות, ועד לצורך במדדים אובייקטיביים שיחליפו את הפופוליזם בביקורת על שרי הממשלה.

קרסו היטיב להגדיר את המציאות הבלתי אפשרית: "בין לבין, איראן וחזבאללה, אין הכרעה ואין יציבות מחשבתית". לדבריו, חוסר הוודאות הקיצוני הזה מחלחל עמוק אל תוך השגרה ומוביל לקושי ממשי בתכנון העתיד, שכן "אתה מפחד לתכנן דברים לטווח רחוק". מתוך תחושת הבלבול והארעיות הזו, בחרו השניים לצלול אל נושא הביקורת על כל רבדיה - העצמית, המשפחתית והציבורית.

פרופסור קרסו שיתף בגישתו האישית והבוגרת כלפי האופן שבו הוא תופס ביקורת מהסביבה כיום: "פחות אכפת לי מביקורת. מה שכן אכפת לי זה הביקורת העצמית - בזה אני הרבה יותר קפדן".

הוא הסביר את השינוי הזה בצורך הפנימי שלו לדייק תמיד ולשמור על מקצועיות חסרת פשרות. קרסו חשף באומץ כי הרגישות הגבוהה שלו לביקורת שורשיה עוד בימי ילדותו, כילד שחווה הפרעת קשב וריכוז בשנים שבהן המערכת לא ידעה להכיל או להבין את התופעה: "הייתי ילד עם הפרעת קשב. אמרו לי שממך לא יצא שום דבר". באותם ימים הדימוי העצמי שלו היה נמוך והוא "חטף ביקורת" תמידית על חוסר השתדלות, אך בהמשך הדרך הבין כי "המלך הוא ערום" ופיתח עמידות חסונה.

בהקשר זה, שיתפה נימה קרסו סיפור קצר בעל מסר דומה, על בן שהפך למלך למרות ביקורת בלתי פוסקת מצד אביו, שחזר ואמר לו לאורך כל חייו: "לעולם לא יצא ממך בן אדם". כשנפגשו השניים לבסוף בארמון המלוכה, אמר האב המבוהל: "באמת מלך יצא ממך, אבל אם הבהלת אותי כל כך אתה בפירוש לא בן אדם".

"ביקורת זה אחד הדברים הכי קשים לקבלה"

האורח הראשון באולפן היה המוזיקאי חמי רודנר, שדן ברלוונטיות של שירו האייקוני 'אחד אלוהים', המכיל ביקורת חברתית ופוליטית נוקבת. רודנר ציין בכאב כי השיר, שנכתב במקור בשנת 1990, "מדויק להיום כאילו נכתב אתמול", כשהוא מבטא את דעותיו על הקשר הסימביוטי שנוצר בחברה הישראלית בין "דת, מיליטריזם, תרבות 'סמוך' וחלטוריזם".

על עצם המושג ביקורת אמר רודנר: "ביקורת זה דבר נורא חשוב. אחד הדברים הכי קשים לקבלה ואחד הדברים הכי חכמים כשאתה מבין כמה זה חשוב".

הוא הוסיף כי הוא מקפיד להעביר ביקורת מקצועית ועניינית לתלמידיו בבית הספר למוזיקה 'רימון', ומבהיר להם מראש: "אתם רוצים לכתוב שירים טובים יותר ואתם תקבלו ביקורת". 

חשיבות הביקורת

בהמשך המשדר התארח העיתונאי שבי גטניו, והציג את פרויקט הדגל 'מיניסטר-מטר'. מטרת הפרויקט היא לבקר את שרי הממשלה בצורה אובייקטיבית, על בסיס נתונים קשיחים ועובדות בשטח ולא על בסיס תחושות פופוליסטיות: "לקיים דיון קצת יותר עמוק מעבר לסקרים של מי השר בעיניך נראה הכי מוצלח".

המדד הייחודי בוחן עמידה ביעדים מקצועיים, מימוש הבטחות לציבור ושמירה על שקיפות. גטניו הציג את משרד התחבורה כמקרה בוחן מובהק, שבו השרה מירי רגב קיבלה ציון נכשל, בשל נתונים המצביעים על עלייה חדה של 31% בהרוגים בתאונות דרכים וחוסר שינוי מורגש בעומס בכבישים. גטניו הדגיש את החשיבות העליונה של חשיפת המידע לציבור: "כשמנסים להסתיר ולמנוע פרסום נתונים זה לא מצביע על משהו חיובי".

האורח האחרון באולפן היה מבקר הקולנוע רון פוגל, שחזר מפסטיבל קאן ותיאר את השינוי הדרמטי במעמדם של המבקרים הממוסדים בעידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות: "היום הרבה יותר חשובים משפיענים או אנשים שיש להם בלוגים ברשת. המעמד של מבקרי הקולנוע נשחק כמעט עד עפר".

למרות השחיקה הזו, פוגל עדיין רואה בתפקידו כמבקר שליחות תרבותית להנחלת ידע להמונים: "כמבקר אני יכול לעשות סדר, להכניס לקונטקסט היסטורי, לספר על היוצר". הוא שיתף את המאזינים כי החל לכתוב ביקורת מלכתחילה כדי להעניק במה ראויה לאמנים אלמונים, וסיכם: "אני כותב על קולנוע בגלל האנשים".