לקחת אחריות. צמד המילים שהולך איתנו. מ-7 באוקטובר, עוד מעט שלוש שנים. אין וועדת חקירה ממלכתית, ספק אם תהיה למרות המאבק הצודק של המשפחות להקמתה. גם בסקרים, רוב הציבור רוצה, אבל ראש הממשלה דוחה. הציבור יחכה.
גם שר החינוך עם כל 'ההצלחות', כלומר הכישלונות האדירים במערכת החינוך מתחילת הכהונה שלו, לא ייקח אחריות על הכישלונות שלו למרות שהוא עומד בראש הפירמידה. ברור שקיש ניתלה באילנות הכי גבוהים. כלל לא בטוח אם התמיכה המוחלטת תבוא משם.
נזכיר בגדול: תוצאות המיצ"ב איומות. במדעים, באנגלית, לתלמידים בכל המקצועות מן הסתם אין הישגים ראויים. ישראל בפיגור אחרי המדינות המפותחות. רמת הלימודים נמוכה, המורים בורחים מהמערכת, ספק אם מורה לאנגלית יודע אנגלית. כך נראית מערכת החינוך שלנו.
הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) היא גוף מקצועי שפועל שנים. שר החינוך לא אהב את התוצאות של המבחנים, טען שהמיצ"ב באנגלית היה קשה מדי, וניסה להסתיר תוצאות ולמנוע את פרסומן.
אז נכון שלא הכול זה השר, אבל לא לקחת אחריות על משהו מהכישלונות המהדהדים כבר שנים, ולזרוק הכול על מנכ"ל ראמ"ה, גל אלון, זה הכי קל. זה לא אני, זה לא קשור אלי, הריצפה עקומה... בקיצור כל תירוץ מתקבל.
אגב, למרות שהשר רוצה לפטר את גל אלון מנכ"ל ראמ"ה, זה לא בסמכותו. אז הוא פנה לנציבות שיחקרו את הטענות שלו כלפיו. ביניהן גם התעמרות בעובדים, העברת מידע שלא על פי הנוהל, ועוד. ככה לא בונים אמון במערכת. שר קודם כל לוקח אחריות, אחר כך שימועים ופיטורים. ובהצלחה לכולנו!