"בכיתה א' כבר היה הסולו הראשון שלי"

שלומית אהרון חוגגת 60 שנות קריירה מרהיבה: "אמא שלי תמכה בי ושלחה אותי לדרך הזאת"

רז שכניק אירח ב־103fm את שלומית אהרון לשיחה מרתקת על עשורים של יצירה, החל מההרכב המשותף עם יגאל בשן ז"ל, דרך המיתוס של סיירת חרוב, ועד לשיר החדש שנולד מתוך טראומת ה־7 באוקטובר.

התוכנית נפתחה בצלילי השיר 'בשנת 2000', שהוקלט במקור בשנת 1967, כאשר אהרון הייתה נערה בת 15 בלבד. רז שכניק הופתע מהטקסט הנאיבי של אותם ימים. "הבטחות שנתנו שלא יהיו עוד מלחמות וכולנו נהיה אחים", השיבה אהרון בנוסטלגיה מרירה. "כבר אז אבל היה חשש שאולי זה לא בדיוק יהיה ככה. אני תמימה כזאת".

אהרון נזכרה בתחילת הדרך המקצועית לצדו של יגאל בשן ז"ל: "באיזשהו שלב למדנו באותה כיתה. וככה בהפסקות היה לוקח גיטרה ומנגן. גילו אותי ככה לאט לאט, ושרנו ביחד. שנינו היינו כבר התחלנו להיות די מקצועיים משום מה באותו זמן. החלטנו פשוט ללכת על זה ושנתיים הופענו, עד הצבא כמעט". לשאלתו של שכניק כיצד ידעה שהיא זמרת, השיבה: "בכיתה א' כבר היה לי הסולו הראשון שלי, שרתי את 'רקפת' של אסתר עופרים. והייתה לי איזושהי מודעות שאני זמרת. זאת לא הייתה בכלל שאלה. אמא שלי הייתה זמרת בתיאטרון יידיש ושחקנית, כך שהיא מאוד תמכה בי ושלחה אותי לדרך הזאת".

עם גיוסה לצה"ל, הצטרפה אהרון ללהקת פיקוד המרכז, שם ביצעה את אחד הלהיטים הגדולים של התקופה - 'אהוב בסיירת חרוב'. "רוזנבלום נתן לי עצות ראשונות לקראת הקריירה, כולל לשים צעיף ולשמור על הגרון, והכין אותי לעתיד. נתן לי את שתי המתנות האלה: 'הימים האחרים' ו 'אהוב בסיירת חרוב'". עם השנים, פיתחה אהרון מערכת יחסים מורכבת עם הלהיט: "עם השנים קצת התרחקתי מהטקסט כי הרגיש לי קצת אולי שוביניסטי, ואולי קצת יותר מדי הערצת הלוחם על חשבון הלוחמת שמחכה לו בבית. וכשאני שרה אותו אז אני עושה איזשהו איזון וכמובן מזכירה גם את הלוחמות שלנו. כן, בעיקר מאז ה-7 באוקטובר".

על השירות עצמו סיפרה כי לא היה מדובר בתנאי תפנוקים: "היה קשוח. היו גם מקרים של זחילה. היה מאוד מאוד קשוח, הסתכנו. היו מקומות ממש מסוכנים שרדפו אחרינו. הופענו ממש בבקעה, בסיני, בגולן. היינו די קרביים".

מ"הכל עובר חביבי" ועד לשינוי השם עם נעמי שמר

במהלך התוכנית נחשף גם הסיפור מאחורי שינוי שם המשפחה של הזמרת, שנולדה בכלל כשלומית דביניק. "אהרון זה סיפור מעניין", הסבירה. "אהרון זה שמו הפרטי של אבא שלי, שנפטר כשהייתי בת 17. התייעצתי עם נעמי שמר שעבדה איתנו אז בלהקה. היא הציעה לי לקחת את שמו הפרטי של אבא שלי. היא גם בדקה שהמשקל נכון, 'שלומית אהרון' זה מצלצל נכון. מאוד רציתי להמשיך להיות מחוברת לאבא שלי, אז זה זרם באופן טבעי".

בהמשך הדרך הוקם ההרכב המיתולוגי הכל עובר חביבי, שהחל בכלל כפרויקט זמני: "הרעיון היה לעשות שירי שנות ה-50 בארץ ובעולם. לא התכוונו להקים להקה, אלא ערב של שירי שנות ה־50. זה כל כך הצליח שפשוט היינו צריכים להמשיך לזרום".

לקראת המופע החדש שלה, '60', שיעלה ב־16 ביוני בהיכל התרבות בתל אביב, השיקה אהרון שיר חדש בשם 'פיסות אהבה', שנולד מתוך שיתוף פעולה יוצא דופן עם יהודה פוליקר ודני רובס. "אנחנו כבר עובדים עליו כמעט מה־7 באוקטובר", שיתפה אהרון. "היה טקסט אחר ואחרי ה־7 באוקטובר פתאום הרגשתי שאני צריכה להגיד דברים אחרים, שהכל השתנה לנו מבחינת המשמעויות".

סוד ההישרדות המוזיקלית של שלומית אהרון לאורך 6 עשורים טמון ביכולת שלה להמציא את עצמה מחדש בכל פעם, דרך עיניים צעירות ושותפים חדשים לדרך. בשיחה עם רז שכניק ב-103fm, הסבירה: "עם השנים כל פעם אתה מוצא איזה זווית אחרת, גישה אחרת, קהל חדש או מעבדים חדשים".