"אבא שלי היה כמו קניידלך - ואימא שלי כמו קובה"
מיקי קם חוגגת הצגת יחיד חדשה, ומספרת על ילדות לא שגרתית: "כשהם רצו לדבר ביניהם כדי שלא נבין, הם היו פשוט שותקים"
מיקי קם תחגוג עוד מעט 71 אביבים. בינתיים היא עסוקה מאוד, מתכוננת לצילומי סדרה חדשה שתעלה ב-yes, מככבת ברב המכר של תיאטרון הקאמרי 'השותפה', ועולה על הבמות ברחבי הארץ עם מופע היחיד שלה 'מיקי כאן'. היום מיקי כאן, אצלנו, האורחת של רבקה מיכאלי ב-103fm.
השיחה התחילה בהתחלה, ממש בהתחלה. "נולדתי בקיבוץ מנרה וגדלתי איפה? איפה לא? בגיל שלוש אמא שלי החליטה שלינה משותף לא מתאים לה - עזבנו את הקיבוץ, והגענו לסבא וסבתא שלי בשכונת התקווה. גדלתי בין שכונת התקווה לבין קפה פינתי בדיזינגוף, שם הסבא והסבתא השנייה שלי ישבו".
"זה היה בית משוגע", העידה. "אבא שלי היה בהיר כמו הקניידלעך שהוא אהב, ואימא הייתה כהה כמו הקובה שהיא ידעה להכין. הם היו כאלה הפכים - אבא היה שמאלני, אמא הייתה ימנית, אבא דיבר יידיש ואמא דיברה ערבית. כשהם רצו לדבר ביניהם כדי שלא נבין הם היו פשוט שותקים". בסופו של דבר הוריה התגרשו כשהיא הייתה בת ארבעים. "יש המון ספרי פסיכולוגיה לילדים בני ארבע, אבל אין ספרים על ילדים בני ארבעים. עד יום מותם קיוויתי שהם יחזרו", הודתה.
אבא שלה היה זה שדחף אותה אל עולם הבידור. "אבא אמר לי שהוא ראה מודעה בעיתון על פסטיבל של זמרים מתחילים. הייתי ילדה אהבלה לא נורמלית, ואבא שלי, רגע לפניי, תמיד ידע לזהות את היכולות האלה שלי". היא השתתפה בתחרות וזכתה בה. "אחר כך אבא שלי גזר מודעה בעיתון על בחינות בלהקה צבאית".
על יהודה עדר: "נחגוג באוקטובר חמישים שנה ביחד. קוראים לזה זהב"
גם לשם קם התקבלה, והלהקה הייתה גם המקום שבו היא פגשה את בן זוגה לחיים, המוזיקאי ומייסד בית הספר 'רימון', יהודה עדר. "אנחנו גרים באותה דירה והוא משלם לי שכר דירה בזמן. נחגוג באוקטובר חמישים שנה ביחד. קוראים לזה זהב", אמרה קם באנדרסטייטמנט מחוייך.
הצגת היחיד שלה 'מיקי כאן' תוצג במוצ"ש הקרוב, 30 במאי, בגני תקווה.
